משרדנו הגיש לאחרונה תביעה בעניינה של אישה בהריון שבניגוד גמור למה שסוכם עימה ובניגוד גמור לטפסי הסכמה שהוחתמה עליהם קודם לניתוח, בוצע בה ניתוח באופן שלא הוסכם עליו, בהרדמה שלא הוסכם עליה וללא צורך, בחתך בבטן שלא הוסכם עליו וללא צורך, שאף גרם נזק ממשי וסבל בל יתואר. ברור כי עצם עריכת ניתוח בניגוד למה שסוכם עם מנותח מהווה רשלנות רפואית חמורה.
נפרט:
התובעת, כיום בשנות ה-30 לחייה, סבלה בהריונה הראשון, כשהיתה בשנות העשרים לחייה, מציסטה שחלתית. בשבוע ה-10 להריונה היא נותחה להוצאת הציסטה ע"י מנהל מחלקת נשים בביה"ח מעיני הישועה בבני ברק. הניתוח בוצע בהליך שנקרא "מינילפרטומיה" (כניסה לבטן דרך חתך קטן רוחבי בבטן תחתונה) עם חתך רוחבי באורך 3 ס"מ בהרדמה אזורית (ספינלית) ולא הרדמה כללית.
כעבור 8 שנים אובחנה שוב כסובלת מציסטה שחלתית בהיותה בהריון ופנתה שנית לביה"ח מעיני הישועה. במהלך פגישה עם אותו מנהל מחלקת נשים שניתח אותה בהריון הראשון, סוכם כי יבוצע ניתוח מינילפרוטומיה על גבי הצלקת מהניתוח הקודם בהרדמה אזורית, בשל הריונה. במהלך הפגישה הוחתמה על טופס הסכמה לניתוח מינילפרוטומיה. התובעת וידאה כי מנהל המחלקה ינתח אותה, או לפחות יהיה נוכח בניתוח ויפקח על ביצועו.
על שולחן הניתוחים הורדמה התובעת בלא שהבינה מה קורה איתה, בהרדמה כללית ולא אזורית. להפתעתה, כשהתעוררה מהניתוח התברר לה כי היא לא נותחה ע"י מנהל מחלקת נשים אלא ע"י מנתחת אחרת, אותה היא כלל לא הכירה, בהרדמה כללית ולא בהרדמה אזורית ובלפרוטומיה (שיטה של פתיחת הבטן לאורכה) עם חתך אורכי באורך 10 ס"מ ולא במינילפרוטומיה על גבי הצלקת מהניתוח הקודם עם חתך רוחבי קטן. כל זה שלא כמוסכם מראש ובניגוד לטופסי ההסכמה מדעת שעליהן חתמה טרם הניתוח.
כבר למחרת יום הניתוח הופיעו סימני זיהום בצלקת הניתוחית והתובעת סבלה מכאבים עזים. היא טופלה במשככי כאבים ואנטיביוטיקה ושוחררה לביתה כעבור כשבוע תחת טיפול אנטיביוטי. לאחר כשלושה שבועות מהניתוח התובעת התעטשה, התפרים נפתחו והמעיים יצאו דרך החתך הניתוחי. היא הובהלה באמצעות אמבולנס לבי"ח אחר ושם עברה ניתוח חירום בהרדמה כללית לתיקון משני של דופן הבטן שלאחריה תקופת החלמה ממושכת וסיבוכים מיותרים.
מומחה מטעם התביעה בתחום יילוד וגניקולוגיה, חיווה דעתו ביחס למקרה וקבע כי בַּנסיבות, הניתוח בוצע בניגוד לפרקטיקה המקובלת, כלומר ברשלנות רפואית מכמה סיבות: הניתוח בוצע ללא הסכמה ובלא שמנתחת הכירה ונפגשה עם המנותחת; לא ניתנה כל אפשרות למנותחת להתנגד לדרך הניתוח שבוצע בה; הניתוח בוצע בהרדמה כללית במקום הרדמה אזורית ופתיחת הבטן היתה בלפרוטומיה מלאה ובחתך אורכי על הבטן ולא בחתך רוחבי מינימלי, מינילפרוטומיה, שלה נתנה את הסכמתה מדעת. החתך האורכי, הוא בלתי מקובל בהיריון בפרקטיקה, כלומר מהווה רשלנות רפואית בעריכת ניתוח בהריון, עבר סיבוכים של זיהום ואוונטרציה, שהיו יכולים להימנע בשיטת הניתוח שתוכננה מראש. על כן נוצרו, עקב הרשלנות הרפואית הקשה, צלקות נרחבות על בטנה של התובעת.
SEO by start