סרטן השד הוא גידול ממאיר שמקורו ברקמת השד. זהו הגידול הממאיר השכיח ביותר בקרב נשים. ישנם כמה סוגים של סרטן שד, אולם בכל הסוגים ישנה חשיבות מכרעת לאבחון מוקדם.

קיימים סימפטומים שונים אשר עשויים להצביע על נוכחות של גידול באזור השד. חשוב לדעת כי כל שינוי במראה השד או גוש חדש שנמוש דורשים בדיקת רופא דחופה. נורות אדומות נוספות הן הפרשה דמית מהשד או כאב חדש בשד (אם כי מרבית תחושות הכאב אינן קשורות למחלת הסרטן).

העובדה שהשד אינו איבר חיוני לשרידות החולה מאפשרת להסיר את הגידול הראשוני ללא נזק למערכות הגוף, כך שגידול זה כשלעצמו אינו מהווה בדרך כלל סכנת חיים. הסכנה העיקרית בסרטן השד היא היווצרות גרורות באיברים החיוניים שאותם לא ניתן להוציא בניתוח.

במקרה שטופל במשרדנו, אישה אובחנה בסרטן השד באיחור קריטי. היא החלה להתלונן על כאבים בשנת 2000 והייתה במעקב אצל כירורג בקהילה אשר הפנה אותה לממוגרפיות באופן תדיר.

לאחר שלוש שנים ביצעה ממוגרפיה שהדגימה ממצאים חריגים, ללא התייחסות נאותה מצד הכירורג. בדף התשובה נכתב בהמלצות לבצע ביופסיה על מנת לאפיין את הגוש. המלצה זו לא זכתה להתייחסות מצד הכירורג. רק לאחר עוד שנתיים, בביקור הבא אצל הכירורג נכתב כי הומלץ בעבר על ביצוע ביופסיה, שלא בוצעה. בזמן הזה הגידול גדל באופן משמעותי. בבדיקה גופנית נמצאו גושים ובממוגרפיה הודגמו מספר רב של גידולים שחלקם התגלו כממאירים. כתוצאה מהאבחון המאוחר, האישה היתה צריכה לעבור כימותרפיה, כריתה כפולה של השדיים והקרנות.

מומחית בכירה לאונקולוגיה מטעמנו, חיוותה דעתה על המקרה וקבעה כי לתובעת היה איחור חד משמעי באבחון הסרטן, בסבירות גבוהה ביותר היה ניתן לאבחן את סרטן השד לאחר ביצוע הממוגרפיה, שהעידה על סימנים חשודים בשד והומלץ על ביצוע ביופסיה.

היא קובעת כי על הרופא המפנה לבדיקות הדמייה יש חובה מלאה לעקוב אחר ביצוע הבדיקה לעיין בתוצאותיה ולפעול לפיהן. בעקבות כך שהיה איחור באבחון, סיכויי ההחלמה ירדו, הסיכוי לפתח גרורות מרוחקות עלה ועקב כך עלה הסיכון לקיצור תוחלת חיים באופן משמעותי. בנוסף האישה קיבלה טיפולים מסכני חיים (סריות של טיפולים כימותרפיים והקרנות), שאם הגידול היה מאובחן בשלב מוקדם יותר היא לא היתה צריכה לקבלם. לאחר הליך גישור קיבלה האישה פיצוי הולם על נזקיה.

במקרה נוסף שטופל במשרדנו, אובחן לתובעת באיחור רשלני סרטן שד, איחור אשר הביא אותה לייסורים קשים ולסבל רב שהיה כרוך בכריתת השד ובטיפולים אונקולוגיים קשים. לבסוף המחלה התפשטה למח באופן מסכן חיים, שהביא לפטירתה בטרם עת בגיל 52 בלבד.

לאור העובדה כי המנוחה הייתה בעלת מספר גורמי סיכון לפיתוח סרטן שד, נחיצות המעקב אינה מוטלת בספק. המנוחה ביצעה בדיקת ממוגרפיה בהמלצת רופאים מבית החולים. במשך 6 שנים לא בדק הצוות הרפואי – הגניקולוג מהמרכז לבריאות האישה ורופאת המשפחה- את השדיים אפילו פעם אחת, לא הפנו אותה לבדיקת שדיים אצל מומחה אחר ולא הפנו אותה לבדיקת ממוגרפיה חוזרת על אף שהייתה בסיכון גבוה. אילו היו שולחים אותה לבדיקת סקר שנתית כנדרש, הגידול הממאיר והקטלני היה מתגלה ומטופל במועד ומביא להחלמה מלאה.

לאחר חמש שנים, האישה התלוננה על רגישות במישוש וכאבים בשד השמאלי באוזני הרופא הגניקולוג אשר הייתה אצלו במעקב. אולם הוא לא ביצע מידית את הפעולות הנדרשות כתוצאה ממידע זה על פי הפרקטיקה הנהוגה. לאחר כשנה אובחן לה גוש גדול בשד שמאל על ידי רופא אחר, ימים ספורים לאחר שהייתה בביקור נוסף אצל הגניקולוג המטפל.

לו אובחן הטיפול בשלב מוקדם היו נחסכים מהמנוחה ניתוח כריתת השד והטיפולים האונקולוגיים הקשים שקיבלה, כולל טיפולי כימותרפיה והקרנה למח, על כל תופעות הלוואי שלהם. הופעת הגרורות במח ניתנת הייתה למניעה, וסיכוייה לתוחלת חיים ארוכה יותר היו משתפרים לאין ערוך. כתוצאה מרשלנות הנתבעת, נפטרה המנוחה בטרם עת כתוצאה מגרורות שהתפשטו במוחה.

לאחר הליך משפטי שניהל משרדנו, עזבון המנוחה פוצה בסכום גבוה במיוחד.

מאמרים קשורים