איחור בחילוץ העובר

תחום עיסוק מרכזי וחשוב של המשרד הינו רשלנות רפואית בניהול לידה.
בכל יום מתקיימות לידות רבות בבתי החולים בארץ. לידה היא התהליך שבו מסתיים ההיריון והעובר יוצא מרחם אמו לאוויר העולם. זהו תהליך טבעי ומרגש. יחד עם זאת, זוהי פרוצדורה בה חוסר תשומת לב אף של פרק זמן קצר יחסית של הצוות הרפואי עלול לגרום לנזקים חמורים ובלתי הפיכים. יכולים להיות מצבים בהם לידה מתמשכת שעות רבות, עובדה שיכולה להביא לירידה רשלנית בערנות צוות חדר הלידה. נפרט מעט המצבים שנתקלנו בהם במקרים רבים, שיכולים להיות פתח לבעיות שאם לא קיבלו טיפול ראוי, הביאו לנזקים לאם או ליילוד:

תחום הרשלנות הרפואית בניהול הלידה

ברגע שאישה מגיעה לחדר הלידה –והיא נמצאת בתהליך הלידה- אמור להתבצע אחריה מעקב מבחינת לחץ דם, דופק, חום וכו' וכן ע"י ניטור צמוד של העובר. כאשר מודגמות בתרשים המוניטור "האטות משתנות" בדופק העובר שמשמעותן מצוקת העובר, הצוות המטפל חייב להיות עירני ולעקוב באופן צמוד אחר היולדת, לערוך התייעצות ולקבל החלטה טיפולית. האטה משתנה משמעותית היא כזו היורדת לפחות מ- 70bpm ( פעימות לדקה) ונמשכת יותר מדקה. ההאטות המשתנות נגרמות כתוצאה מלחץ על חבל הטבור, במצבים בהם יש מיעוט מי שפיר, כאשר חבל הטבור מלופף סביב הצוואר או סביב גפה, או כאשר הוא מאד קצר או ארוך. גם לחץ על הראש בשלב השני של הלידה מביא להאטה משתנה. כאשר תדירותם של ההאטות המשתנות עולה וחומרתם מבחינת עומק ומשך הירידה גם כן עולה בהדרגה, יש להגביל את משך הלידה למינימום האפשרי, ולחלץ את העובר בזריזות באופן בהול.

 

קיימת התווית נגד למתן תרופת פיטוצין המגבירה את התכווצויות הרחם ובהתאמה את המצוקה העוברית, בנוכחות דופק עוברי לא תקין, באשר הגברת התכווצויות הרחם מפחיתה את זרימת הדם ליחידה עובר-שליה, ובכך עלולה לגרום או להחמיר "מצוקת עובר" קיימת. לכן על הרופאים לדיין את נתוני היולדת קודם להחלטה על מתן פיטוצין. עליהם לשקול, למשל, אם הסיבה לחוסר התקדמות הלידה הינה התכווצות לא תקינה של הרחם (שאז התרופה תתן מענה ותגביר את ההתכווצויות בבטן) ולא למשל חוסר התאמה בין ראש העובר לאגן האם (שאז מתן התרופה יגביר את מצוקת העובר ולא יוכל להתגבר על חוסר ההתאמה הפיזי).

ראש עובר גבוה: במהלך הלידה ראש העובר צריך לעבור בין עצמות האגן. אם העובר גדול מדי ביחס למבנה האגן של האם, או שיש הפרעה מלידה או נרכשת באגן האם, תיגרם הפרעה בלידה.

מים מקוניאלים: מקוניום הוא הצואה הראשונה של היילוד, שבד"כ מופרשת לאחר לידתו. במקרה מצוקה מופרש המקוניום על ידי העובר למי השפיר, שאז יהיו עכורים, בניגוד למצבם הרגיל, שהם צלולים. מים מקוניאליים לאחר פקיעת השליה בתוספת של רישומי מוניטור פתולוגיים לאורך הלידה צריכים להצביע על סבל ומצוקה של העובר וצורך לחילוץ העובר במהירות הראויה.

במקרים מעין אלה אשר לפחות מחשידים למצוקת עובר ולהעדר אספקת חמצן לעובר, יש לבצע דיון של הצוות וקיימת חובה להתייעץ עם רופא בכיר.
במקרה של האטה ללא התאוששות בדופק העובר, כאמור לעיל, בתוספת מים מקוניאלים ( במיוחד אם הפכו סמיכים, או אם היו נקיים/צלולים והפכו למקוניאליים), חובה לבצע ניתוח קיסרי דחוף על מנת לחלץ את העובר. פרק הזמן שיחשב סביר מהרגע בו אובחנה המצוקה העוברית ועד הרגע בו יחולץ התינוק נקבע בנייר העמדה של איגוד הגניקולוגים. ככלל מדובר על 30 ( שלושים ) דקות, אך לעיתים הזמן הנדרש עשוי להיות גם מחצית מזמן זה או פחות.

במשרדנו הוגשה תביעה שהסתיימה בפיצוי בסך כולל של כ- 7,500,000 ₪ כולל תשלומי הביטוח הלאומי בגין לידה שהסתיימה בנזק מוחי ובשיתוק מוחין קשה לילוד. המומחה הרפואי קבע כי הממצאים בניטור הדופק העוברי בלידה, בהתחשב בנתוני היולדת, חייבו, את סיום הלידה בחתך קיסרי כשש שעות לפני שבוצע, העובר לא חולץ באופן מידי כמתבקש על פי סטנדרט רפואי ראוי, עובדה אשר הנציחה את מצב היעדר אספקת חמצן למח העובר לאורך זמן והביאה לנזק המוחי ולשיתוק המוחין הקשה ממנו הוא סובל כיום.

תביעה נוספת שהיתה בטיפולנו הסתיימה בפיצוי של כ- 4,500,000 ₪ כולל תשלומי הביטוח הלאומי שעיקרה במחדל באבחון סבל עוברי קשה במהלך השעתיים האחרונות של הלידה. המומחה הרפואי קבע כי בחיים הרחמיים, גם חצי שעה של מצוקה עוברית היא נצח ובוודאי כזו של למעלה משעתיים. לא הייתה כל התייחסות מיוחדת מצד הצוות המטפל למצבו של העובר ולא ננקטו הפעולות שהיו אמורות להינקט, דבר שמהווה חריגה מסטנדרט רפואי סביר ולמצער גרם למותו של העובר יומיים וחצי לאחר לידתו.

תביעה נוספת אותה הגשנו הסתיימה בפיצוי של כ- 6,500,000 ₪ כולל תשלומי הביטוח הלאומי עקב לידה שהסתימה בתשניק קשה של העובר שהוא סובל משיתוק ב-4 הגפיים ומפיגור בשל רשלנותם של הנתבעים במהלך הלידה, אשר התארכה מאוד והצוות הרפואי לא עקב אחר היולדת ואחר העובר כדרוש.