התובעת, צעירה בת 17 בעת המקרה, התקבלה לבית החולים לאחר שבמשך 3 שבועות סבלה מכאבי בטן והקאות עד כדי ירידה של 15 ק"ג במשקלה. במהלך אשפוז שנמשך כשבועיים, המשיכה התובעת להקיא ללא הפסקה, אך קיבלה עירוי נוזלים בלבד. למרות הידרדרות במצבה והופעת הסימנים הנוירולוגים המובהקים של מחלת חסר בוויטמין B1 (תסמונת ע"ש ורניקה), שוחררה לבסוף התובעת, ללא טיפול במצבה ועם אבחנה שגויה של בעיה נפשית.
גם באשפוזה השני (הפעם בבית חולים אחר), שגה הצוות הרפואי באבחון מחלת החסר בוויטמין B1. רק כעבור 4 ימים, כאשר התובעת כבר הועברה במצב קשה לטיפול נמרץ, ניתנה ההוראה למתן טיאמין (וויטמין B1), אך עדיין עברו למעלה מ-10 שעות עד שקיבלה התובעת את הטיאמין בפועל. כל זאת כשבמצבה של התובעת יש משמעות קריטית למתן הטיפול באופן מיידי.
כתוצאה ובעקבות המחסור החמור בטיאמין, נגרם לתובעת נזק מוחי בלתי הפיך עם נכות נוירולוגית ותיפקודית של 100%.
בית המשפט המחוזי בי-ם, נתן תוקף של פסק דין להסדר אליו הגיעו הצדדים, לפיו ישולמו לתובעת פיצויים בסך של 5,650,000 ₪, וזאת מעבר לזכויותיה בביטוח הלאומי, שם היא זכאית לקצבאות נכות כללית, ניידות ושירותים מיוחדים בסכום של מעל ל-7,000 ₪ בחודש (סה"כ הערכת נזק של למעלה מ- 7,700,000 ₪).
ת.א 7323/05 ב' (חסויה) נ' בית חולים רמב"ם ואח'
SEO by start