התובעת בת 41 עברה ניתוח ארתרוסקופיה אלקטיבי בברך ימין, ניתוח אותו עברה באופן פרטי.
בתום הניתוח התעוררה התובעת מהרדמה המלאה וגילתה חבישה לאורך כל קרסולה הימני, מהברך ועד תחתית השוק. לתובעת נאמר כי הניתוח עבר בהצלחה.
כעבור 3 ימים ובהתאם להנחיית הרופא בתום הניתוח, הסירה התובעת את התחבושת, אז גילתה לתדהמתה כוויה ענקית המלווה בשלפוחית ענקית על גבי שוק ימין, בדיוק מתחת לאזור אשר נחבש.
התובעת פנתה לחדר המיון, שם התברר כי מדובר בכוויה דרגה 2 והוסבר לה כי ייתכן ומדובר בכוויה ממדבקת הדיאתרמיה (מדבקת הארקה חשמלית המחוברת למכשיר חשמלי לצריבת דימומים) או כוויית חום.
מומחה מטעמנו בתחום הכירורגיה הפלסטית אשר חוות דעתו צורפה לכתב התביעה, קבע כי הכוויה העמוקה שנגרמה ברגלה של התובעת וגרמה לכאבים עזים ולצלקת רחבה המלווה תהליך הבראה ממושך וקשה – נגרמה במהלך ניתוח הארתרוסקופיה בברך.
המומחה מפנה לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות המגדיר כוויה מסוג זה במהלך ניתוח כאירוע אשר אסור שיקרה, וקובע כי לולא רשלנות הנתבעים אשר הביאה לגרימת הכוויה ולחבישת הקרסול והשארת החבישה במשך 3 ימים, לא הייתה מתרחשת הפגיעה הקשה בתובעת.
עוד מבקר המומחה את התנהלות הרופא המנתח לאחר הניתוח, וקובע כי הוא לא טרח לראות בעצמו את מקום הניתוח, אלא סמך על כך שבמצב החיצוני של החבישה אין סימני דימום או הפרשה והשאיר לאדם אחר להסיר את החבישה לאחר 3 ימים.
SEO by start