תביעת רשלנות עקב אי אבחון וטיפול בזמן של חולה

המנוח בן 57 מת מוות מיותר וטראגי, אותו היה ניתן למנוע בקלות יתרה לו הרופאים המטפלים היו שמים עיניהם על סימניה הברורים של המחלה ומעניקים לו טיפול אשר היה מציל את חייו שהיה כל כך חיוני!

עניינה של תביעה זו בגבר, אשר בהיותו בן 53 פנה לרופא המשפחה עקב כאבים בחזה ובכתף. תוצאות בדיקת א.ק.ג שנערכה לו היו לא תקינות ועל כן הפנה אותו רופא המשפחה להמשך בדיקה בביה"ח. לציין כי רופא המשפחה משמש גם כמנהל המיון בבית החולים אליו הופנה המנוח, ולמרות זאת בחדר המיון לא התייחסו באופן רציני להפניה ולא פעלו להפיג את חששו של מנהל חדר המיון.

כאשר הגיע המנוח לחדר המיון בבית החולים לא נערך לו כל בירור לבבי והוא שוחרר בתוך כשעה בלבד, ללא בדיקות כלשהן וללא שנבדק על ידי רופא קרדיולוג כנדרש, וכך לא נתנו את הדעת לסימנים הקליניים הברורים המעידים על התפתחות מחלת לב כלילית בגופו.

לאחר שחרורו מבית החולים לא הפנה רופא המשפחה את המנוח לבדיקות קרדיאליות כלשהן, למרות שהוא זה שהפנה את המנוח כמה ימים קודם לכן למיון! גם לא נערך מעקב לבבי אחר, וזאת לאורך כל שנות טיפולו במנוח, ולמרות שהיה בקבוצת סיכון למחלות לב, עקב גורמי סיכון כדוגמת סכרת, עודף משקל ושומנים בדם.

לאורך השנים מחלת הלב הכלילית ממנה סבל המנוח הלכה והחמירה, עד כי בחלוף 4 שנים של התעלמות והזנחה, נפטר המנוח בטרם עת מהתקף הלב.

לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת- האחת ברפואת משפחה והשנייה בקרדיולוגיה. המומחים קבעו בצורה ברורה כי לו היה המנוח עובר בירור קרדיאלי מקיף בעת הגיעו לביה"ח בפעם הראשונה הייתה מחלת הלב של המנוח מאובחנת ומטופלת; ולא רק זאת, לו היה רופא המשפחה מפנה אותו לברור קרדיאלי מקיף, ניתן היה לאבחן את מחלתו ולטפל בה, ובכך למנוע את פטירת המנוח מהתקף לב בגיל 57 בלבד.

מאמרים קשורים