מפעם לפעם מגיעים אל משרדנו מקרים קשים של רשלנות רפואית בניתוחים לכריתת רחם. ניסיוננו לימד אותנו כי ישנם לא מעט מקרים בהם התברר כי כריתת הרחם בוצעה מבלי שמוצו קודם לכן כל האפשרויות הטיפוליות האחרות השמרניות. יתרה מכך לעתים אף מבלי שהייתה התוויה (אינדיקציה) רפואית לניתוח לכריתת הרחם, כאשר בחלק מהמקרים מבוצעים הניתוחים הללו במסגרת הרפואה הפרטית– קישור למאמר על ניתוחים מיותרים ברפואה הפרטית.
להלן מספר דוגמאות לתביעות רשלנות רפואית בניתוחים לכריתת רחם בהם טיפל משרדנו:
- תביעת רשלנות רפואית כנגד הגניקולוג המנתח, בית חולים פרטי וקופת החולים. עניינה של התביעה בניתוח פרטי לכריתת רחם שעברה המנוחה – אישה בת 46 בריאה רזה וללא מחלות רקע – מבלי שהייתה כלל הוריה רפואית, וכן בגין המעשים והמחדלים החמורים במהלך הניתוח ולאחריו. מדובר במקרה חמור מאין כמוהו, ובתביעה טענו כי המנוחה נותחה מתוך כוונה לרווח כספי ולא מטעמים רפואיים.
בעבר, נותחה המנוחה פעמיים על ידי הרופא לכריתת שרירנים ברחם ולכריתת פוליפ מצוואר הרחם, בשל דימומים חוזרים. במהלך השנים, המליץ הרופא למנוחה לעבור ניתוח לכריתת רחם ואולם המנוחה ביקשה להימנע מכך. הרופא מעולם לא הסביר למנוחה כי סביר שהדימומים נגרמים כתוצאה מההתקן התוך-רחמי (IUD) למניעת הריון, וכי הוצאתו עשויה בסבירות גבוהה לפתור את הבעיה. בגליון הרפואי לא היה כל דיון מדוע התעורר לפתע צורך בניתוח לכריתת הרחם ואין כל התייחסות לדחיפות כביכול בביצוע הניתוח, שכן לא תוארו דימומים בגליון הרפואי וההמוגלובין היה תקין. בסמוך לניתוח עברה המנוחה בדיקת PAP (משטח מצוואר הרחם) שהדגימה שינויים טרום סרטניים, אולם הומלץ לבצע מעקב בלבד על ידי בדיקות חוזרות. כך גם מלמדת הספרות הרפואית. למרות זאת, טענו בכתב התביעה כי הרופא הסתיר במכוון כל מידע שאין לנתח, מתוך כוונה להשיג את הסכמת המנוחה לניתוח וללא כל צידוק רפואי. לדברי משפחתה הוא הציג מצג שווא כאילו הרחם נגוע בסרטן, והמליץ על ניתוח דחוף לכריתת הרחם. על פי חוות הדעת בתחום הגניקולוגיה שצרפנו לתביעה, לא הייתה כל התוויה לביצוע הניתוח באותו המועד, שכן הממצא בבדיקת הPAP דורשת מעקב בלבד, והניתוח שבוצע היה למעשה מיותר.
במהלך הניתוח נגרמו נקבים במעי הגס – קרעים שהרופא לא אבחן וצריך היה לאבחן וכתוצאה מכך דלף תוכן מעי מזוהם לבטן וגרם לזיהום. למרות תלונותיה על כאבי בטן, לא בוצע CT בטן ולא הוזמן כירורג להתייעצות. עקב כך התפתח בבטנה זיהום חריף ורק ביום הרביעי לאחר הניתוח, אובחן הזיהום וסיבתו והמנוחה נותחה בשנית, אך הדבר היה מאוחר מדי. על פי חוות הדעת בתחום הכירורגיה שצרפנו לתביעה, אבחון בזמן של ניקוב המעי וניתוח מתקן מוקדם יותר, היו משפרים משמעותית את סיכויי ההחלמה של המנוחה. הצוות המטפל לא הצליח להכחיד את הזיהום ובמשך כחודש גססה המנוחה בבית החולים עד למותה, מבלי שאובחן כראוי אבצס גדול בחלל הבטן, אשר הודגם בבדיקות CT בטן, אך אלה לא פוענחו כראוי, והדבר התגלה רק בנתיחה לאחר מותה.
ועדת בדיקה במשרד הבריאות שחקרה את המקרה, קבעה כי לא הייתה כל אינדיקציה לביצוע הניתוח ומצאה מחדלים וכשלים חמורים בהתנהלות המנתח. לגבי האיחור באבחון, קבעה הועדה כי הרופא "סבל מליקוי מאורות ולא אבחן את חומרת המצב", וכי "לא הפעילו שיקול דעת מינימאלי" לביסוס אבחנה מתאימה למצבה. הועדה הדגישה כי מנתח בכיר חייב להיות מודע למכלול הסיבוכים האפשריים כתוצאה מהפרוצדורה הניתוחית אותה הוא מבצע ועל כן, ליקוי המאורות בו לקה הרופא "גרם לשאננות מסוכנת שתרמה משמעותית לאיחור באבחנה". הועדה אף ביקרה את הנהלת בית החולים הפרטי בו נותחה המנוחה אשר, לפי עדות הרופא המנתח לפניה, התנגדה להעברתה לבית חולים ציבורי וקבעה כי האפשרות שסיכויי ההחלמה היו עשויים, ולו במעט, להיות טובים יותר ביחידת טיפול נמרץ במרכז שלישוני, הצריכו העברת המנוחה להמשך טיפול בבית חולים מרכזי, בו עומדים לרשות המערכת צוותי רופאים, אחיות ומעבדות לטיפול מיידי ורב מערכתי. על כן, המליצה הועדה לשקול מתן הנחיות לבתי חולים פרטיים, שייעודם הוא רפואה אלקטיבית, לגבי העברת מטופלים שמצבם הרפואי הסתבך למרכזים רפואיים ציבוריים-כוללניים, בהם קיים מערך רפואי אופטימאלי.
עד כאן לגבי מקרה זה – התביעה הסתיימה בפשרה כספית של 2.5 מליון שקל.
מקרה נוסף של רשלנות רפואית שטופל על ידי משרדנו
- תביעת רשלנות רפואית בעניינה של אישה כבת 60 שעברה ניתוח של כריתת רחם וטפולות והרמת שלפוחית השתן ללא אינדיקציה רפואית, באופן פרטי ובעבור תשלום. ניתוח שבוצע ללא בירור מספיק של תלונות התובעת, מבלי שבוצעו כל הבדיקות המקדימות בטרם התקבלה ההחלטה על הניתוח וללא שמוצו קודם לכן כל הפתרונות השמרניים הלא ניתוחיים.
התובעת פנתה אל הרופא המנתח בתלונות על דחיפות ותכיפות במתן שתן ואי נוחות כללית עקב ממצא של צניחת דופן קדמי של הנרתיק, אולם מצאה עצמה עוברת ניתוח שכלל מספר פרוצדורות: תיקון צניחת כיס השתן באמצעות רשת שהיתה פעולה חדשנית ולא מוכחת באותה עת, כריתת רחם וטפולות (שחלות וחצוצרות) בשיטה סגורה וללא פתיחת בטן, ללא התוויה וללא עיבוד ומתן הסבר מתאים, וללא שמוצו קודם לכן כל האופציות הטיפוליות השמרניות.
בעקבות ניתוח כריתת הרחם, התפתחו אצל התובעת במהרה התרחבות של אגן הכליה (הידרונפרוזיס) והרחבה של השופכן (הידרואורטר) עקב חסימה בזרימת השתן, אשר גרמו לאובדן המלא של הכליה הימנית, וזאת בשל קשירת השופכן במהלך הניתוח, אשר לא אובחן במועד למרות "דגלים אדומים" שהיו יכולים למנוע או לזהות את חסימת האורטר כשהמצב היה עדיין הפיך.
התביעה הסתיימה בפשרה בסך 400,000 ₪. על פרטי הפשרה המלאים הוטל חסיון על פי צו בית המשפט.
SEO by start