תחומי הרפואה השונים עברו התמקצעות ובתוך כל ענף רפואי יש היום מומחים לבעיות ספציפיות. במקצוע האורטופדיה למשל, קיימת התמחות לכף יד, כתף, כף רגל , ברכיים, החלפת מפרקים, לעמוד שדרה וכדומה. לכן, חשוב לברר עם הרופא המטפל אם יש רופא בעל תת ההתמחות הרלוונטית למחלה ולא לאפשר לכל רופא, גם אם הוא מומחה בתחום הכללי שבו מדובר, להחליט ולבצע ניתוח או התערבות טיפולית אחרת.
מקרה של רשלנות רפואית בו טיפל משרדנו
כך למשל, תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח שהוגשה מטעם משרדנו לבית המשפט המחוזי כנגד מרכז רפואי במרכז הארץ, עסקה בתובעת – רופאה מומחית בעצמה – אשר כתוצאה מנפילה נחבלה בראש ובצוואר וכן ביד הדומיננטית ונגרם לה שבר בעצמות המסרק של כף היד.
עיקר התביעה שנתמכה בחוות דעת של מומחה לכירורגיה של היד, עסקה בטיפול הניתוחי הכושל שניתן במחלקה האורטופדית, וכן בהתעלמותו של הצוות הרפואי מהצורך להתייעץ במומחה בכירורגיית כף יד לגבי הטיפול הדרוש בטרם תתקבל החלטה על ניתוח "דחוף". כל זאת, למרות שהתובעת ביקשה כי יוזמן מומחה כזה, אשר עבד באותו בית חולים רק במחלקה הסמוכה השוכנת בהמשך המסדרון. גם לאחר שהיה ברור כי הניתוח הראשון נכשל ויש צורך בניתוח חוזר, הצוות הרפואי שוב לא התייחס לבקשתה של התובעת כי לפחות הפעם תנותח על ידי מומחה בכירורגית כף יד וגם את הניתוח המתקן שנערך כעבור יומיים ביצע אורטופד שאינו מומחה בכף יד. גם ניתוח זה נכשל, והדבר הצריך ביצוע ניתוח קיבוע נוסף שבוצע הפעם על ידי מומחים לכירורגיה של היד בבית חולים אחר. הטראומה המתמשכת לרקמות תרמה להופעת תסמינים קשים בכף ידה של התובעת. בית החולים, באמצעות מומחה לאורטופדיה, התגונן בין היתר בטענה כי התובעת נותחה על ידי צוות בכיר ביותר, המתמחה בטיפול בשברים.
מומחית בתחום רפואת כף היד שמונתה על ידי בית המשפט קבעה כי מדובר ברשלנות, שכן הצוות הרפואי מנע מהתובעת את הטיפול הראוי וכי שני הניתוחים הראשונים, אשר לא נעשו לפי סטנדרטים המקובלים בכירורגיה של היד, גרמו להגבלה בתפקוד היד עד כדי נכות של 24%. המומחית כתבה בחוות דעתה לבית המשפט: "לא מקובל בעידן המודרני, שבו קיימת רפואת מומחים פרטנית, שלא להתייעץ עם רופא יעודי בסוגיות המשויכות לתחום מומחיותו. כפי שלא מומלץ שרופא כירורג כללי ינתח את לבבם של חולים או יבצע השתלות איברים, כך יש לתת למומחה כף יד לבצע עבודתו עליה הוא ממונה. מוסד רפואי חייב לאפשר לחוליו לקבל את הטיפול הטוב ביותר שהוא מסוגל להעניק להם ולא להסתפק בטיפול מיושן שיש לו תחליף בטריטוריה שלו… מדוע היה על החולה להחליף בית חולים על מנת שתטופל על ידי רופא כירורג יד מומחה?"
בית החולים אף הודה בתצהיר תשובותיו של הרופא אשר בדק את התובעת בחדר המיון, כי קיימים בבית החולים נהלים פנימיים המחייבים ייעוץ עם מומחה בכירורגית כף יד במקרה של שבר כדוגמת זה של התובעת, כך שבמקרה זה פעל הצוות הרפואי גם בניגוד לנוהלי בית החולים עצמו.
בנסיבות דומות, קבע בית המשפט העליון בערעור אזרחי 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא, כי משנהגה בבית החולים הפרקטיקה החדשה (לענייננו, חובת התייעצות עם מומחה לכף יד) היה הרופא יכול וצריך היה, להכיר בפרקטיקה זו ולנהוג על פיה. משלא עשה כן, פסק בית המשפט, הפר את חובת הזהירות והתרשל.
תביעת הרשלנות הסתיימה בפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, אך מוסר ההשכל ברור: בטרם מחליטים על טיפול יש לפנות למומחה לא רק בתחום הענף הרפואי הרלוונטי, אלא למומחה בבעיה הספציפית ממנה סובל החולה.
רשלנות רפואית בניתוח – על החשיבות שבפנייה למומחה עם תת-התמחות רלבנטית וספציפית
תחומי הרפואה השונים עברו התמקצעות ובתוך כל ענף רפואי יש היום מומחים לבעיות ספציפיות. במקצוע האורטופדיה למשל, קיימת התמחות לכף יד, כתף, כף רגל , ברכיים, החלפת מפרקים, לעמוד שדרה וכדומה. לכן, חשוב לברר עם הרופא המטפל אם יש רופא בעל תת ההתמחות הרלוונטית למחלה ולא לאפשר לכל רופא, גם אם הוא מומחה בתחום הכללי שבו מדובר, להחליט ולבצע ניתוח או התערבות טיפולית אחרת.
כך למשל, תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח שהוגשה מטעם משרדנו לבית המשפט המחוזי כנגד מרכז רפואי במרכז הארץ, עסקה בתובעת – רופאה מומחית בעצמה – אשר כתוצאה מנפילה נחבלה בראש ובצוואר וכן ביד הדומיננטית ונגרם לה שבר בעצמות המסרק של כף היד.
עיקר התביעה שנתמכה בחוות דעת של מומחה לכירורגיה של היד, עסקה בטיפול הניתוחי הכושל שניתן במחלקה האורטופדית, וכן בהתעלמותו של הצוות הרפואי מהצורך להתייעץ במומחה בכירורגיית כף יד לגבי הטיפול הדרוש בטרם תתקבל החלטה על ניתוח "דחוף". כל זאת, למרות שהתובעת ביקשה כי יוזמן מומחה כזה, אשר עבד באותו בית חולים רק במחלקה הסמוכה השוכנת בהמשך המסדרון. גם לאחר שהיה ברור כי הניתוח הראשון נכשל ויש צורך בניתוח חוזר, הצוות הרפואי שוב לא התייחס לבקשתה של התובעת כי לפחות הפעם תנותח על ידי מומחה בכירורגית כף יד וגם את הניתוח המתקן שנערך כעבור יומיים ביצע אורטופד שאינו מומחה בכף יד. גם ניתוח זה נכשל, והדבר הצריך ביצוע ניתוח קיבוע נוסף שבוצע הפעם על ידי מומחים לכירורגיה של היד בבית חולים אחר. הטראומה המתמשכת לרקמות תרמה להופעת תסמינים קשים בכף ידה של התובעת. בית החולים, באמצעות מומחה לאורטופדיה, התגונן בין היתר בטענה כי התובעת נותחה על ידי צוות בכיר ביותר, המתמחה בטיפול בשברים.
מומחית בתחום רפואת כף היד שמונתה על ידי בית המשפט קבעה כי מדובר ברשלנות, שכן הצוות הרפואי מנע מהתובעת את הטיפול הראוי וכי שני הניתוחים הראשונים, אשר לא נעשו לפי סטנדרטים המקובלים בכירורגיה של היד, גרמו להגבלה בתפקוד היד עד כדי נכות של 24%. המומחית כתבה בחוות דעתה לבית המשפט: "לא מקובל בעידן המודרני, שבו קיימת רפואת מומחים פרטנית, שלא להתייעץ עם רופא יעודי בסוגיות המשויכות לתחום מומחיותו. כפי שלא מומלץ שרופא כירורג כללי ינתח את לבבם של חולים או יבצע השתלות איברים, כך יש לתת למומחה כף יד לבצע עבודתו עליה הוא ממונה. מוסד רפואי חייב לאפשר לחוליו לקבל את הטיפול הטוב ביותר שהוא מסוגל להעניק להם ולא להסתפק בטיפול מיושן שיש לו תחליף בטריטוריה שלו… מדוע היה על החולה להחליף בית חולים על מנת שתטופל על ידי רופא כירורג יד מומחה?"
בית החולים אף הודה בתצהיר תשובותיו של הרופא אשר בדק את התובעת בחדר המיון, כי קיימים בבית החולים נהלים פנימיים המחייבים ייעוץ עם מומחה בכירורגית כף יד במקרה של שבר כדוגמת זה של התובעת, כך שבמקרה זה פעל הצוות הרפואי גם בניגוד לנוהלי בית החולים עצמו.
בנסיבות דומות, קבע בית המשפט העליון בערעור אזרחי 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא, כי משנהגה בבית החולים הפרקטיקה החדשה (לענייננו, חובת התייעצות עם מומחה לכף יד) היה הרופא יכול וצריך היה, להכיר בפרקטיקה זו ולנהוג על פיה. משלא עשה כן, פסק בית המשפט, הפר את חובת הזהירות והתרשל.
תביעת הרשלנות הסתיימה בפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, אך מוסר ההשכל ברור: בטרם מחליטים על טיפול יש לפנות למומחה לא רק בתחום הענף הרפואי הרלוונטי, אלא למומחה בבעיה הספציפית ממנה סובל החולה.
SEO by start