סרטן השד הינו אחד מן המחלות הנפוצות ביותר בעולם המערבי וגורם המוות השני בשכיחותו בקרב נשים. מקור המחלה הוא בשד, אך כתוצאה מכך יכולות להתפשט גרורות לאברים אחרים.

בארצות הברית, כפי שפורסם, יותר אנשים נפטרים מן העולם בשל רשלנות רפואית מאשר בשל סרטן שד.

בשנת 2017 פורסם ב-British Medical Journal שרשלנות רפואית היא גורם המוות השלישי בשכיחותו, לאחר סרטן ומחלות קרדיו-וסקולריות, בארצות הברית.

גילוי מוקדם של סרטן השד משפר משמעותית את הסיכוי להחלים מהמחלה. הניסיון לאבחון מוקדם של המחלה מתבצע כיום באמצעות בדיקת ממוגרפיה. מדובר בבדיקת רנטגן אשר מטרתה לזהות גושים חשודים או תאים סרטניים הנמצאים בשד. משרד הבריאות ממליץ לנשים בגילאי 50-74 לבצע את הבדיקה אחת לשנתיים, כאשר ההמלצה היא שנשים אשר להן קרובת משפחה מדרגה ראשונה אשר חלתה במחלה תעבורנה את הבדיקה אחת לשנה החל מגיל 40.

ישנן הנחיות מתי לבצע בדיקת MRI של השדיים, למשל נשים שסרטן השד אצלן הוא משפחתי (נשאיות של BRCA) או שד צפוף.

דוגמאות מתיקי רשלנות בהם טיפל משרדנו:

תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי – אישה אשר חשה כי בשדה השמאלי יש גוש פנתה לרופא אשר הפנה אותה לבדיקת ממוגרפיה. לאחר קבלת התוצאות, עברה התובעת ביופסיה, אשר לא נעשתה תחת הכוונת אולטרא סאונד למרות ההנחיה המפורשת לכך. בעקבות כך, המחלה לא נתגלתה במועד, אלא רק 15 חודשים לאחר מכן. האיחור באבחון אפשר לסרטן להתפשט, מה שהוביל לירידה בסיכויי החלמה וביצוע ניתוחים רבים (ביניהם כריתת שד) אשר היו נמנעים במקרה שהביופסיה הייתה מתבצעת כראוי.

תביעה נוספת דנה בתובעת, אשר באחת מן בדיקות הממוגרפיה התקופתיות שהייתה נוהגת לערוך, נתגלו שני גושים חשודים. מן הבדיקה עלה כי יש לבצע ביופסיה משני השדיים, כדי לבדוק את הגושים החשודים, אך המלצה זו לא נמסרה לנבדקת, אשר המשיכה בחייה מבלי לדעת שבתוכה מקונן הסרטן. כעבור יותר משנה, האישה ביקשה להיבדק שוב. לאחר ביצוע בדיקת ממוגרפיה וביופסיה, נתגלה כי אחד הגושים אשר נחשד בבדיקה הקודמת גדל משמעותית, דבר אשר הוריד את הסיכויים להחלמתה של התובעת והכריח אותה לבצע טיפולים כימותרפיים וניתוחים רבים נוספים.

תביעה נוספת עסקה בתובעת שנהגה לבצע בדיקת ממוגרפיה באופן תדיר, כאשר בבדיקות האחרונות שלה הומלץ על ביצוע ביופסיה בעקבות זיהוי גוש חשוד. רופא המשפחה והכירורג שהיו אחראים לטיפול התעלמו מההמלצה אשר עלתה מהממוגרפיה ולא הפנו את התובעת לביצוע ביופסיה. בבדיקת הממוגרפיה הבאה של האישה, כעבור שנתיים, נתגלה כי היא סובלת מסרטן שד חודרני וכי הגידול הממאיר הוא בדיוק אותו גידול שנחשד שנתיים לפני כן. בעקבות האיחור באבחון, התובעת נאלצה לעבור כריתת שד, טיפול כימותרפי, ניתוח להוצאת בלוטות לימפה וטיפול קרינתי.