השופט אלדד נבו נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו שולם לעיזבון המנוח 752,291 ₪ (שבע מאות חמישים ושתיים אלף ₪).

עניינה של התביעה במותו הטראגי של המנוח, כבן 52, ללא מחלות גופניות כרוניות מיוחדות, מוות שאירע ביום השישי לאשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי, כשהוא קשור למיטה ב-4 גפיו (!) ללא השגחה רפואית נאותה, כשסיבת המוות בדוח נתיחה שלאחר המוות – נקבעה כמוות מדלקת ריאות חריפה (!!).

נדמה כי אין לתאר מצב קיצוני יותר ממקרה זה, של חסר ישע הנתון לחסדי מטפליו, ובמקרה זה – מחדל איום כלפי חולה מאושפז, שלא מאובחן כסובל מדלקת ריאות –  כשכלפי אדם חסר אונים זה ננקטים אמצעי כפיה והגבלה הקיצוניים ביותר שיכולים להיות כלפי חולה בבית חולים!

ד"ר שמואל קרון, מומחה לפסיכיאטריה, לשעבר ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל, מנהל ביה"ח שלוותא משנת 1998 עד היום, חיווה דעתו ביחס למקרה בקובעו כי – "סבורני כי הטיפול שניתן למנוח בבית החולים, לאורך כל 6 הימים בהם היה מאושפז עד מותו, לא עמד באמות המידה הראויות והמקובלות של טיפול סביר וזהיר.

הטיפול הלקוי במנוח וחוסר ההשגחה המוחלט בימים הקריטיים אחר מצבו הגופני, וזאת בעת שהיה מוגבל וקשור למיטתו, הביאו לכך שסימנים גופניים בעלי חשיבות רבה, ואשר ניתן היה לזהותם ללא קושי, כגון דופק מהיר, שינויים בקצב הנשימה, עליית חום ושינויים במצב ההכרה – כל אלו לא זוהו. סביר להעריך כי לו היו סימנים אלו מזוהים היה ניתן לאבחן את מצבו הגופני החמור מבעוד מועד, לטפל בו ואף למנוע את מותו".

יודגש כי מדו"ח אירוע שנכתב בביה"ח לאחר המקרה עולה כי נודע לביה"ח שצילומי הוידאו שתיעדו את המנוח בזמן שהיה קשור, נמחקו ע"י הצוות הרפואי, וכי לא הייתה השגחה רציפה אחר מצלמת הוידאו במעגל סגור שהיתה בחדר בו היה קשור המנוח בעת שנפטר  – ללמדך כי גם ההשגחה אחר המטופלים הקשורים בביה"ח לא היתה ראויה.

הדבר המדהים הוא שאף אחד מטעם ביה"ח לא טרח להתנצל בפני המשפחה על שאירע, ואף לא נמסר למשפחה כי נעשה בירור פנימי לגבי מה שאירע – כשלמעשה עולה לכאורה מהדו"ח הפנימי כי לא הופקו לקחים – למעט לקחים משפטיים, כשבמקביל משרד הבריאות (הנתבע 2) אף לא טרח להקים ועדת בדיקה או חקירה של המקרה – למרות שמדובר במותו של אדם בבית חולים, כשהוא קשור ב-4 גפיים, מדלקת ריאות חריפה(!), כשועדת הבדיקה מטעם בית החולים – אשר קבעה שלא היה פגם בהתנהלות הצוות – ועליה סמך משרד הבריאות נוהלה על ידי האחות האחראית במחלקה (גם) בבוקר בו נמצא המנוח ללא סימני חיים כשהוא כפות בארבע הגפיים.

בכתבה -שסקרה את המקרה- של העיתונאי רן רזניק ב"ישראל היום" מצוטט לשעבר המבקר הפנימי של משרד הבריאות, שכיהן בתפקיד במשך כשלושים שנה. הוא אמר בהסתמך על המסמכים בכתבה כי "זהו מקרה הטיוח הכי חמור ומזעזע שנתקלתי בו בתולדות מערכת הבריאות, כאשר נותנים לצוות הסיעודי שטיפל בחולה לבדוק את עצמו, ולאחר מכן מסתפקים רק בבדיקה הזו. זהו אחד המקרים החמורים ביותר שפגשתי, גם בקשר לטיפול הרפואי עצמו וגם באופן שבו למעשה נראה כי הופרו כאן באופן הבוטה ביותר כל הכללים המקצועיים, האתיים, הציבוריים והמוסריים, לדרך שבה יש לחקור מקרים קשים כאלה. זה פוגע באופן אנוש באמון הציבור במשרד הבריאות, וכפי שהתרעתי כבר בעבר, אסור שהמשרד ימשיך לחקור את עצמו בתלונות ובמקרים כאלה".

 

מאמרים קשורים

חובת המעקב של הרופא

מחובתו של כל רופא המטפל בחולה לעקוב אחר מצבו ולדרוש את תוצאות הבדיקות אליהן הפנה את המטופל. יש לקוות שחובה זו, עליה עמדו בעבר בתי

פורסם