לכתבה המלאה ששודרה במהדורה המרכזית בערוץ 1 לחץ כאן.

במקרה זה צורפה התובעת, בת 66 שנים בעת המקרה, באופן בלתי הולם לניסוי באמצעות אביזר ניסוי, שכתוצאה מהשימוש בו והאופן בו בוצע הניתוח על ידי הצוות הרפואי – הוביל לדליפת תוכן המעי לחלל בטנה, תוך סיכון חייה, חייב ביצוע עוד 4 ניתוחים בגופה ונגרמו לה נזקים קשים ביותר לצמיתות.

לאחר קולונסקופיה בה התגלתה במעי הגס אדנוקרצינומה בפוליפ אחד, הומלץ לתובעת על כריתת מעי גס שמאלי, אלקטיבית, תוך הסבר כי מדובר בניתוח לא מסובך ולא מסוכן.

בעת קבלת התובעת לבי"ח העמק בעפולה לביצוע הניתוח האלקטיבי לכריתת המעי, שכחלק אינטגראלי ממנו מבוצעת השקה של קצוות המעי זו לזו באמצעות חוטי תפירה או באמצעות סיכות – הוחתמה התובעת על טופס הסכמה המפרט כי בגופה יבוצע הליך ניסוי, של השקת קצוות המעיים עם אביזר השקה ניסויי.

החתמת התובעת על טופס ההסכמה נעשתה באופן לקוי: כשהתובעת איננה מצויידת במשקפי הראיה שלה, ומבלי שהוסבר לה באופן סביר וראוי כי מדובר בהליך ניסוי, על משמעויותיו. צרופה של התובעת היה בלא שנערך דיון על התאמתה לניסוי, בלא שנשקלו הסיכונים המיוחדים הנובעים ממצבה הגופני ולאחר שבעברה הרפואי ניתוח קודם בבטן, דבר שדורש הערכות בניתוח בטן מהסוג שהיתה אמורה לעבור.

בהתובעת הוכנסה לביצוע הניתוח שבמהלכו בוצעה ההשקה עם אביזר הניסוי.

ביום השישי במהלך אשפוזה לאחר הניתוח, הופיע חום ונראו סימנים לדליפת תוכן המעיים לבטן דבר שהוביל לביצוע ניתוח אקספלורציה דחוף שכן מדובר במצב חירום רפואי.

בניתוח האקספלורציה נמצא נקב בדופן הקדמי של ההשקה עם דליפה של תוכן צואתי לחלל הבטן. נכרת המשך המעי הגס, וכן נכרת חלק גדול מהמעי הדק, תוך יצירת סטומה (שקית המנקזת תוכן המעי החוצה מהגוף). אביזר ההשקה הדולף נשלח לבדיקה אצל היצרן. בהמשך עברה התובעת עוד 3 ניתוחים לטיפול בדליפה ובתוצאותיה, סה"כ 5 ניתוחי בטן .

מדוחות הרופא המנתח לבית החולים ולמשרד הבריאות לאחר המקרה עולה כי מבדיקת היצרן התברר כי טבעות ההשקה לא היו פגומות אלא שהדלף נבע מסיכה של הניתוח שנתקעה בין טבעות ההשקה.

כמוסבר על ידי המומחה בתחום הכירורגיה אשר חוות דעתו צורפה לכתב התביעה, "גיוסה" של התובעת לניסוי חרג מהכללים המקובלים: בין היתר – התובעת לא ידעה על מה היא חותמת באמת; החתימה על טופס הסכמה נעשתה בטופס שבו חוסרים מהותיים שחובה היה להכלילם; התובעת לא התאימה לניסוי בשל השמנת יתר המהווה סיכון מוגבר לדליפה; למנתח לא היה ניסיון מספיק עם המכשיר הניסיוני; ובמהלך הניתוח נתקעה סיכה בין טבעות ההשקה – דבר שלא היה צריך לקרות. כן הדגיש המומחה כי כריתת שארית המעי הגס וחלק ניכר מהמעי הדק בניתוח השני, היו מיותרים – ודנו את התובעת לסיבוכים, תחלואה והגבלות להמשך חייה.

כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעים נותרה התובעת עם נכות קשה ביותר להמשך חייה המשפיעה תפקודית ואסתטית.

דבר חמור נוסף מבחינת התנהגות הצוות הרפואי והצוות שערך את הניסוי הוא שהסיבה לכשל ההשקה -שנבע מהייחודיות של שיטת הניסוי בטבעות שצריכות להסגר אחת על השנייה ולא נסגרו כך (כיוון שסיכה נכנסה בין הטבעות) – שהיתה ידועה להם סמוך לאחר הניתוח. למרות זאת הדבר לא דווח לתובעת ולמשפחתה, לא נרשם בגיליון הרפואי – והחמור מכל – לא ניתן לתובעת כל פיצוי בניגוד לאמנת הלסינקי והכללים לפיה, על פיהם יש לפצות את נפגעי הניסוי במקרים שסבלו נזק מכישלונו.

כשל זה מתפרש הן על מבצעי הניסוי, הן על ועדת הלסינקי של המוסד הרפואי ו/או קופת החולים והן על הנהלת קופת החולים, אשר מאפשרים ביצוע לקוי כזה של ניסויים רפואיים בבני אדם.

לכתבה המלאה ששודרה במהדורה המרכזית בערוץ 1 לחץ כאן.

מאמרים קשורים