לידה הינה מצד אחד אחד הרגעים המרגשים והמשמעותיים ביותר בחיים, ולכאורה הינו תהליך טבעי ורגיל בחיי אישה. אולם ישנם סיבוכים לא מעטים שעלולים לקרות במהלך הלידה. חלקם מסכנים את העובר (ועל כך פרטנו במאמרנו באתר – ניהול תביעת רשלנות רפואית בלידה). דא עקא כי גם ליולדת ישנם סיכונים, שיש לקחת בחשבון.
קרעים בתעלת הלידה: גורמים והשלכות
אחד הסיכונים הנפוצים שפעמים רבות מסתיים בתביעות של רשלנות רפואית הינו קרעים בתעלת הלידה לצוואר הרחם ובמיוחד בנרתיק, שיכולים לגרור לנזקים קשים, של פגיעה בסוגרים.
בלידה גוף העובר צריך להתקדם בתעלת הלידה ובסוף לצאת מאגן האישה היולדת, אולם ברור כי האגן אינו יכול להתרחב בצורה אין סופית, ובגלל זה גוף האישה מפעיל כח – אלו הצירים, הגורמים לשריר הרחם להתכווץ וכך לדחוף את התינוק לאוויר העולם.
לעיתים המיילדת מרחיבה את הפתח על ידי חתך מכוון, הליך הנקרא אפיזיוטומיה ("חיתוך חיץ" Episiotomy), שנתפר לאחר הלידה. אך לעיתים נגרמים הקרעים באופן לא מכוון, ואז גובר הפוטנציאל לנזק לסוגרים או לנרתיק. בלידת ואקום (או לידת מלקחיים, אם כי הליך זה הולך ונעלם מהעולם) גוברים מאוד הסיכונים לקרעים לא מתוכננים. כמובן לא כל תוצאה של קרעים בנרתיק או אף בסוגרים בתהליך הלידה הינה תוצאה של רשלנות רפואית, אולם כיוון שהתוצאות של הקרעים הינן לעיתים קשות מאוד, ניתן לבדוק את המקרה באפשרות לקיום רשלנות, במקרים המתאימים.
רשלנות רפואית בניהול הלידה: מקרים נפוצים
רשלנות רפואית שבעטיה נגרמים קרעים, שיכולים להביא לנזק קשה לסוגרים (ואף לדימום מוגבר מאד עד כדי סכנת חיים), יכולה לנבוע מכמה סיבות:
- ניהול לא נכון של הלידה – ישנם גורמים בניהול הלידה שיכולים להגביר את הסיכון לקרעים, כמו לאחר מתן פיטוצין (תרופה לזירוז לידה/ הגברת הצירים). שאז מתעוררת השאלה האם הייתה אינדיקציה להגברת הצירים.
- לידה חטופה (מהירה מאוד), מבלי שננקטו פעולות להגן על רצפת האגן.
- לידת ואקום למשל במצג ראש עורף לאחור בנוכחות מצוקה עוברית, בזמן שהייתה הוריה רפואית לניתוח קיסרי.
- אבחון לא נכון של הקרעים – ישנם סוגים שונים של הקרעים, בתלות לכמה רקמות בשרירי האגן נגרם נזק – ולכל דרגה הטיפול צריך להיות שונה. יש קרעים שניתן לתפור בחדר לידה ויש קרעים שפגעו בשרירי פי הטבעת שצריך לתפור בחדר ניתוח ואף לקרוא לכירורג מומחה (קולורקטאל) – בעל מיומנות לתיקון קרעים כאלה – שיתפור אותם, אחרת ישאר נזק נרחב ולצמיתות, כמו אי שליטה על הסוגר האנאלי.
- תפירה לא נכונה של הקרעים – כאמור, יש קרעים שדרושה מומחיות מיוחדת כדי לתפור אותם. לדוגמא: אם נגרמו מספר קרעים בתעלת הלידה שנלווה אליהם דימום מסיבי, והתיקון לא נעשה ע"י מומחה, עלול הרופא ש"מתקן" לגרום לנזק ע"י כך שקירות הנרתיק יתחברו בהליך הריפוי כך שיתבטל החלל של הנרתיק. במקרים אלו ידרשו ניתוחים "פלסטיים" על מנת ליצור מחדש נרתיק , לעיתים ע"י השתלת תאים מרירית הפה.
- מעקב לא מתאים או לא מספק אחר תהליך הריפוי – לעיתים דרוש מעקב סמוך ממש לאחר הלידה, כמו לאחר תפירה של מספר קרעים, כדי לבחון אם תהליך הריפוי מתקדם כשורה, במטרה לאבחן שהנרתיק "פתוח". יתכן כי טיפול מוקדם ישנה את מהלך הדברים.
יש להדגיש כי אפשרות הנזק כתוצאה מרשלנות רפואית היא גדולה מאוד ועלולה לפגוע בהרבה מתחומי החיים – מבעיות בסוגרים – שליטה על מתן צואה ולעיתים גם שליטה על השתן או חוסר יכולת בקיום יחסי מין כאבים קשים והפרעה קשה בחיי הזוגיות.
תסחיפים בלידה: סיכונים נוספים ליולדת
סיבות נוספות לנזק חמור ליולדת הינם תסחיפים ממקורות שונים:
- תסחיף מי שפיר (תסחיף של מי השפיר אל כלי הדם של היולדת), הקורה בדר"כ במהלך הלידה או בסמוך אחרי הלידה (48 שעות). במקרה כזה היולדת עלולה להתלונן על התקף פתאומי של קשיי נשימה, המתקדמים מהר עד כדי ירידה בחמצון (דהסטורציה), תמט של המערכת הקרדיווסקולרית, ירידת לחץ דם ושוק, שמלווים בבעיות קרישה. עוצמת התסמונת הקלינית תלויה בכמות של התסחיף שגרם לשינויים הנשימתיים וההמודינמיים. בעבר התמותה הייתה גבוהה ביותר והיגיעה עד לכ-90%. כיום עדיין התמותה גבוהה אך ירדה משמעותית. כדי למנוע רשלנות רפואית סביב הלידה במקרה כזה ישנה חשיבות עליונה להתייחס מיידית לתלונות היולדת על קושי בנשימה ( ולא כפי שקרה בעבר לומר ליולדת המתלוננת על קוצר נשימה " ..זה בראש שלך.." ) במטרה לאבחן ולהתחיל מוקדם את הטיפול שעלול גם להגיע במצבי קיצון לשימוש באקמו ( מכונת לב ריאות). מהירות הפעולה והמיומנות של הצוות הרפואי תורמים לשיפור הפרוגנוזה (תחזית רפואית) של היולדת. היולדות שנותרו בחיים נשארות לפעמים עם נזקים למערכות בגוף כמו למשל המוח הלב או הכליות.
- תסחיף ריאתי: קורה ככלל בימים הראשונים לאחר הלידה (יתכן גם במהלך ההיריון) באופן טיפוסי החל מהיום החמישי ועד כחודש או יותר לאחר הלידה. מדובר בקריש דם שמקורו בורידים העמוקים של הרגליים או האגן והוא ניתק ו"עף" עם זרם הדם הורידי שחוזר ללב הימני ומשם לעורקי הריאה שם נעצר וגורם לקשיי נשימה. במידה ומדובר בתסחיף מסיבי/גדול במיוחד תהיה הפסקת נשימה ודום לב מיד בסמוך לאירוע , וכפי שאירע במקרה בו טיפל משרדנו. במידה והתסחיף קטן יותר או שיהיו מספר תסחיפים היולדת תתלונן על שיעול וקושי בנשימה שיביאו לאבחון.
רשלנות רפואית במהלך ההריון או רשלנות רפואית לאחר הלידה יתרחשו אם יתעלמו מתלונות האשה על כאבים ברגליים, למשל, כיון שניתן לאבחן ולטפל במצבים אלה: ככלל בדיקת סונר (אולטראסאונד) של ורידי הרגליים והאגן ידגימו את קרישי הדם ( טרומבוזות) בורידים העמוקים. הטיפול יהיה מדללי דם ואצל רוב המטופלות לא יהיה צורך בטיפול נוסף. בחלק מהמקרים האקוטים/החריפים החמורים כשהמצב הקליני דורש יבוצע צינתור לעורקי הריאה ובחלק קטן יותר יבוצע ניתוח להוצאת הקרישים. הסימנים הקלינים דומים לתסחיף שמקורו במי השפיר אולם כאן התמותה נמוכה יותר משמעותית.
אפשר לעיתים להקדים רפואה מונעת ולמנוע רשלנות רפואית: חשיבות גדולה למפות/לאפיין יולדות שהן בסיכון לתסחיף ( כגון ידועים במשפחה או אצלן אירועים דומים קודמים, בעלות עודף משקל) אשר חייבות לקבל טיפול מונע בזריקות קלקסאן. טיפול זה מפחית באחוזים ניכרים את הסיכון לתסחיף ריאתי (כ-70% ויותר). יולדת שמסיבה כלשהיא לא תרד מהמיטה ולא תהיה בתנועה, או יולדת שמתלוננת על כאב בסובך של הרגל (בשוק) או במידה ותאובחן דלקת בוריד שיטחי, גם הן חייבות לקבל זריקות קלקסאן למניעת תסחיף.
שארית שליה: סיבוכים אפשריים ורשלנות רפואית
מקרים נוספים שמטופלים במשרדנו כרשלנות רפואית במהלך הלידה הינם השארת שארית שליה ברחם היולדת, לאחר הלידה: מספר דקות לאחר יציאת העובר (בד"כ 5-10-15 ועד 30 דקות לערך) מסתיים השלב השלישי של הלידה, קרי, יציאת השליה. השליה יוצאת – "נולדת" ברוב המקרים עצמונית ולעיתים מסייעים לה להיוולד על ידי משיכה קלה בחבל הטבור (ובניתוח קיסרי גם על ידי עיסוי קלות של הרחם). את השליה פורש הצוות הרפואי על שולחן ובודק היטב היטב אם השליה יצאה בשלמותה או יש בה חסר וחלק ממנה נותר דבוק לרחם. לעיתים ישאר חלק מהשליה דבוק לרחם ויהיה צורך מיד לאחר הלידה לבצעה "רביזיו", היינו, בהרדמה כללית הכנסת היד והוצאת השארית. על כן תתכן רשלנות רפואית בלידה, כאשר, למשל השיליה יוצאת בחלקים (לא שלמה) והצוות לא בדק היטב את השיליה האם היא יצאה בשלמותה. יתכן והשליה נראית שלמה אך הבדיקה לא נעשתה כיאות. וברור שאם ידוע כי נותרה שארית שליה, כדי למנוע רשלנות רפואית רצוי לחזור על בדיקה בימים סמוך ללידה, כדי לודא כי כל שארית השיליה הוצאה מהרחם.
לאחר כ-6 שבועות עוברות היולדות בדיקת סונאר לודא שהרחם התכווץ לאחר הלידה, ובבדיקה זו עלול להתגלות לעיתים שארית שליה. במידה ולא מאבחנים (לעיתים ברשלנות רפואית) שחלק מהשליה נותר ברחם, היולדת עלולה לסבול מכאבים ומדימומים שימשכו שבועות לאחר הלידה. אחד הסיבוכים הוא זיהום ברחם, שבמידה ולא יאובחן ולא יטופל בהקדם, יגרום להידבקויות של קירות הרחם ולחוסר יכולת של הביצית המופרית להשתרש ברחם ולכן לעקרות משנית.
לכן, במקרה של גרימת נזק כדאי לפנות להתייעצות ונציין כי בתחומים אלה יש למשרדנו ניסיון רב בטיפול של רשלנות רפואית שגרמה לנזק במקרים כאלה.
SEO by start