באחרונה עסקנו רבות בערב התרמה למפעליו של הרב פירר. חשוב לקבוע כי כל מי שנדרש לפרשה גמר את ההלל, על פועלו של הרב. היו גם כותבים שנדרשו לרבנים-יועצים-רפואיים אחרים, חלקם ותיקים ומנוסים וחלקם "צעירים" במקצוע, שאף הם זכו לתשבחות. חיפוש בגוגל של "רב יועץ רפואי" יכוון את הדורש למיגון עמותות. בחלקן שודרג הרב והוא על תקן "היועץ המומחה". התחושה הניטעת בלב העם היושב בציון כי אכן יש מקום למקצוע מסוג זה הממלא חלל מסוים בעשיה הרפואית. והכל כפועל יוצא ממשבר אמון מתמשך ביחסי רופא-חולה.
לא נגזים אם נאמר שהציבור, ולא רק החרדי, מייחס לרבנים יועצים רפואיים אלו מומחיות ובקיאות ממשית ברפואה. זו הסיבה שהשפעתם על קבלת החלטות הנוגעות לאבחון ולטיפול – לעיתים הרות גורל – מאד נחשבת. יש מקום להאמין כי העיסוק ברפואה של אותם יועצים, הינה מבורכת. הכוונה לאדם – הגם שאינו רופא – המצויד בידע על טיבם של רופאים עם התמחות ספציפית שהגיעו להישגים בארץ ולעיתים גם בעולם. באחרונה הוטחה ביקורת שבין השאר טענה כי אמנם היועץ הרפואי מפנה את החולים לרופאים מצוינים אבל בפירוש לא אל כל הרופאים המצוינים.
היתרון של אותם יועצים הוא במקרים אלקטיביים, כשמצב החולים מאפשר את הפניה לייעוץ מסוג זה. כיש זמן לחקור לדרוש ולקבל הכוונה. שונה לחלוטין הסיטואציה, כשאובחנה בעיה רפואית הדורשת טיפול בדחיפות מירבית. מובן מאליו שלא יעלה על הדעת בנסיבות שכאלה לפנות לרב יועץ רפואי, מבריק ומוכשר ככל שיהיה בנושאי רפואה. כשהטיפול הרפואי שצריך להינתן הינו בהול וכל דקה, ללא הגזמה, קובעת את גורלו של המטופל לחיים או חלילה למוות או לנכות קשה. אסור שהחולה יאמר לרופא "רק כמה דקות דוקטור אנו פועלים לקבלת אישור מהרב"..
הרבנים היועצים הרפואיים חייבים להציב לעצמם גבולות ברורים שכן עד מהרה הם הופכים לידענים במקצוע הרפואה ועל הדרך – ובמקום שיכוונו לרופא המתאים- אינם מהססים להביע את דעתם האישית המקצועית בנדון, עד כדי; "חייבים לנתח" או "לא ניתוח". התלות במוצא פיו של הרב היועץ הרפואי רבה מאד. הציבור מייחס למוצא פיהם חשיבות עליונה לא פחות ולעיתים גם יותר מאשר לרופא. זו הסיבה שגם במצבי חירום רפואיים יהיו "חסידים שוטים" שימהרו לרב היועץ לקבל אישור לטיפול החירום המוצע ע"י הרופאים. כאן טמונה הסכנה לבריאות הציבור ולבטיחות החולה.
גם הציבור חייב להפנים כי התייעצות עם רב יועץ רפואי, ידען ככל שיהיה בתורת הרפואה, במצבים דחופים מצילי חיים או מצילי איברים, אינה באה בחשבון. מדובר במצבי חירום רפואיים בהם קיימת "שעת זהב" המאפשרת לחולה חלון הזדמנות של דקות מעטות לביצוע הפרוצדורה הרפואית הנדרשת להצלתו.
מידי פעם אני שומע מחברי הרופאים על יולדת שבמהלך הלידה הצוות המטפל מאבחן מצוקה עוברית חמורה בשל העדר אספקת חמצן למח העובר. מדובר במצב חירום הדורש חילוץ מידי בניתוח קיסרי. השתהות גם של דקות ספורות עלולה לגרום למות העובר או לפגיעה מוחית .כך גם חולה שמאובחן כסובל מחסימה חריפה של עורק בלב או במח או בגפה הדורש צנתור מידי לפתיחת העורק. במידה והצוות הרפואי אינו פועל בזריזות מירבית יגרם נזק חמור לרקמה שהעורק החסום מזין אותה ויוצר אוטם, בלב, במח או בגפה. הפועל היוצא משיהוי במקרים אלו ואחרים, הוא מוות או נכות גופנית קשה. תקצר היריעה מלפרט את המצבים הדחופים האחרים.
את ההוריה לדחיפות הטיפול קובע רופא מומחה בתחום, ואולם לעיתים המטופל או בני משפחתו מחליטים שלא להסכים לקבלת הטיפול הרפואי טרם יקבלו את ברכתו של הרב היועץ הרפואי. מצבים אלו מעמידים את הרופאים אל מול שוקת שבורה ומונעים מהם להעניק לחולה את הטיפול המיטבי.
הרב שלמה דיכובסקי לשעבר חבר ביה"ד הרבני הגדול בירושלים במאמרו "תשובותיו של רב לרופא" בתחומין י"ז, זועק בדיוק לעניין זה: " כאן המקום להביא ערעורם של רופאים יראי שמים ותלמידי חכמים על הנוהג שפשט לאחרונה לפנות לרב או למקובל, גם כאשר קיימת סכנה מיידית ופקוח נפש מוחשי, קורה לא אחת שכתוצאה מן ההמתנה החולה הולך לעולמו. כשם שאין הרופא והחולה בעלים על גופו של אדם, כך גם הרב אינו בעלים עליו. מאז חלפה תקופת הנביאים נותרה רק המצווה לשאול ברופאים (רמב"ן ויקרא כו,יא). לא מצאתי שמצוות "עשה לך רב" דוחה פיקוח נפש…". כך גם פסק הרב אריאל לשעבר רבה הראשי של רמת גן: "רב אינו רופא, ובמקרים בהם יש רופא הקובע כי יש לנהוג כך וכך, במצבי חירום, אין מקום כלל לפנות לרב ומי שפונה ומעכב בכך את הריפוי הריהו שופך דמים".
למרבה הצער, לא מצאתי מצד הרבנים היועצים הרפואיים, קריאה ברורה לציבור – כמתחייב ממעמדם – שהוראה של רופא שמדובר במצב חירום ויש לפעול מידית הינה "קדושה", ויש לכבדה לאלתר ומיד, ומבלי להרהר אחריה. ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הינו שותף במשרד עו"ד ד"ר א. רובינשטיין – ש. יקירביץ, המתמחה בתביעות רשלנות רפואית ונזקי גוף, מומחה לנוירוכירורגיה, מרכז אקדמי ללימודי המשך ברפואה בפקולטה לרפואה אוניברסיטת ת"א.