השאלה שמטרידה במקרים עצובים אלו הינה האם הייתה אפשרות למנוע את מותו של הילד הקטן. במילים אחרות, האם ניתן היה לזהות את המחלה מוקדם יותר, ואם כן, האם אבחון וטיפול מוקדם יותר באנטיביוטיקה היה משנה את גורלו.
יש לדעת כי זיהום חיידקי בילדים נדיר יחסית ומהווה רק כ-3% ממחלות החום החריפות. הנדירות הינה הסיבה להחמצת האבחון.
החיידק הטורף הנו סטרפטוקוקוס ביטא המוליטיקוס מקבוצה A הגורם לא רק לדלקת ריאות ולדלקת קרום המוח, אלא גם למשל לזיהום בשקדים ולזיהום בעור (אריסיפלאס). ברוב המקרים אבחון וטיפול אנטיביוטי הולם בתזמון נכון ימנעו את התוצאות הקשות.
מהו הפתרון ומהי העצה – ע"פ ניסיוננו בתביעות המשפטיות ולאור חוות הדעת של הרופאים המומחים לזיהומים בילדים – לאבחון מוקדם של החיידק הטורף יש לקחת בחשבון מספר גורמים:
1. אחת הסיבות לחוסר אבחון בזמן היא שהחיידק, הספציפי הזה, גורם לכאב שלא מייחסים לו חשיבות מספקת. לדוגמה, ילד מתלונן על כאב בגפה התחתונה ללא שאירעה חבלה וללא שמוצאים סימנים בבדיקת הרגל, לפעמים עם חום. הרופאים בבדיקה אינם מוצאים ממצא חיובי כמו אודם, ולכן משחררים את הילד ולא מבצעים בדיקת דם למשל, ולא עוקבים אחריו. נדגיש, בשלב מוקדם ישנן רק תלונות סוביקטיביות (הפעוט בוכה ומתקשה לדרוך על הרגל), אבל הבדיקה הגופנית תקינה.
המלצה: יש לקחת את התלונות על כאב בגפה במלוא הרצינות, ולא לשלוח את הילד לביתו. במידה והרופא במרפאה צריך להחליט אם לשחרר הביתה או לשלוח לבי"ח, העצה היא להפנות לבית חולים לצורך השגחה. זאת מאחר שלזמן החולף חשיבות רבה.
באמירת אגב, במאמר שפורסם באחרונה בכתב העת Emergency Medicine Journal שעסק בהערכת כאב בילדים (ללא קשר לחיידק הטורף), דיווחו החוקרים כי רופאים במחלקות רפואה דחופה (חדר מיון) נוטים לתת-הערכה (=הערכה נמוכה) משמעותית של כאב בילדים.
2. סיבה אחרת לפספוס האבחנה הינה, כשמופיע חום גבוה אצל ילד מספר ימים לאחר שחלה במחלה וירלית; נזלת שיעול וכדומה, או שהוא לקראת סיום של מחלה וירלית כמו אבעבועות רוח. זאת בשל העובדה שהמערכת החיסונית בגופו ירודה והחיידק הטורף מנצל ההזדמנות.
3. הסימן הנוסף בעל חשיבות עליונה לאבחון ולטיפול מידי הינו מצב ההכרה/מצב הערנות. ככלל במחלה וירלית הילדים שהיו "זרוקים" בזמן עלית החום, "חוזרים לעצמם" עם ירידת החום. אם הפעוט נאנח, ישנוני או אפאטי, יש להתחיל טיפול מידי באנטיביוטיקה ולהביא אותו מידית לבי"ח.
אנו נביא מספר מקרים של פעוטות – שלקו במחלת החיידק הטורף – שהגיעו להידיינות משפטית לאחר שהוגשו תביעות לביהמ"ש. ההתמקדות תהיה על ההסתמנות הקלינית של המחלה וכיצד לזהותה, והכל במטרה ברורה של לימוד ו"ניהול סיכונים" שיסייע באבחון והצלה של הילדים שילקו חלילה בעתיד בזיהום זה.
רבות דובר על למידה מתביעות משפטיות ברשלנות רפואית התורמות לבטיחות החולה.
מקרה שנדון בביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"א 003459/06) עסק בילדה בת 5 שחזרה מהגן והתלוננה על כאבים ברגל ימין וכי איננה יכולה לעמוד בכוחות עצמה על הרגל. הילדה חשה חולשה, ביקשה לישון, ונמדד לה חום של 39 מעלות. לאחר מספר שעות, המשיכה להתלונן על הכאבים ברגל, לקחו אותה הוריה למרפאה שם נבדקה ע"י רופא שכתב כי נמדד חום של 40.3 מעלות, כאבים ברגל ימין, הילדה אינה ערנית, אין סימנים בבדיקה לדלקת קרום המוח. בבדיקת השתן התגלו כדוריות דם אדומות. קיבלה מהרופא אופטלגין נוזלי, ולאחר המתנה של כחצי שעה במרפאה, כשחומה של המנוחה ירד ל-40 מעלות, שוחררה לביתה, והומלץ לשוב למרפאה יום למחרת, במידה וחומה יעלה שוב ולא יחול שיפור במצבה. למחרת בבוקר גילתה האם סימנים כחולים בגבה התחתון של הילדה, ברגליה, בציפורני ידיה ורגליה ומתחת לעיניה. בהמשך איבדה הפעוטה את הכרתה. מותה נקבע בבי"ח כעבור שעתיים באבחנה של דלקת קרום המוח, כתוצאה מחיידק הסטרפטוקוקוס מקבוצת A.
ביהמ"ש קיבל את עדותו של פרופ' אשר ברזילי מומחה לרפואת ילדים ולמחלות זיהומיות ולכן קבע כי מדובר היה בתסמינים חריגים אשר עמדו בפני הרופא ואשר היו מחייבים בדיקה מעמיקה יותר, או למצער, הפנייתה של המנוחה לחדר מיון על מנת ששם ניתן היה לבחון את הדברים לעומקם. ביהמ"ש הדגיש את האחריות הרבה המוטלת על רופא אשר עובד במרפאה אליה מגיעים מטופלים רבים, שהוא למעשה מהווה את החוליה הראשונה בשרשרת הטיפול באותם חולים. קל וחומר כאשר מדובר בילדים, אשר לא תמיד יכולים להצביע על תחושותיהם ומצוקותיהם הרפואיות. במקרה זה, קבע ביהמ"ש כי אלמלא רשלנותו של הרופא סיכויי החלמת המנוחה היו בשיעור של 90%-85%.
להלן נציג דוגמאות ספורות ממגוון תביעות שהוגשו על ידינו בעניין "חיידק טורף" ו"מנינגיטיס" (דלקת קרום המוח):
להלן מקרה בו הוגשה תביעה על ידי משרדנו והסתיים בפשרה הולמת ביותר:
פעוטה כבת שלוש, אשר הייתה בשלבים האחרונים של מחלת ילדים וירלית מדבקת, החלה לסבול מכאב בברך שמאל. רופא הילדים מצא באזור הברך נגע המתאים לחבלה למרות שלא היה ידוע על חבלה. למחרת, המשיכה להתלונן על כאבים ברגל שמאל, מסרבת לדרוך על הרגל, הייתה באי שקט וישנונית. בביה"ח הפנו למיון אורטופדי בביה"ח. בבדיקה נמדד חום של 38.8 מעלות, סטורציה נמוכה ודופק 150, נפיחות בקדמת שוק שמאל, ללא רגישות או הגבלה בתנועה. בצילום רנטגן לא נתגלה ממצא שיסביר את תלונותיה. על כן, בחצות הוחלט לשחררה ממיון אורטופדי.
נוכח החום הגבוה והעובדה שהילדה נראית לו חולה, האורטופד ביקש כי תיבדק ע"י רופא ילדים במיון ילדים ויבוצעו בדיקות מעבדה, בטרם תשוחרר לביתה. שעות ארוכות חלפו במהלכן חלה החמרה קשה במצבה של הפעוטה עד אשר הוחל טיפול אנטיביוטי והילדה נפטרה מזיהום חיידקי משני (לזיהום הוירלי) בסטרפטוקוקוס מקבוצה A. העיכוב באבחון ובטיפול היה בשל היות "רופא הילדים" – הרופא התורן במיון ילדים – רופא בלתי מיומן ובלתי מנוסה, שטרם החל את התמחותו ברפואת ילדים. הוא לא עשה כל פעולה בכדי לעמוד על מצבה הקשה של הפעוטה, בין היתר הוא לא בדק אותה בדיקה פיזיקלית, לא לקח אנמנזה מפורטת ולא חזר על מדדים חיוניים. הרופא גם לא מצא לנכון בכל הזמן הזה להתייעץ עם הרופאה הכוננית או הרופאה המתמחה הבכירה ששהתה בביה"ח.
מקרה נוסף שבו הוגשה תביעה ע"י משרדנו שהסתיים בפשרה ראויה בהחלט:
לאחר שהפעוטה בגיל 7 חדשים, סבלה במשך כשבוע ממחלה וירלית שהתבטאה בדלקת בעיניים, נזלת ושיעול, התפתח חום גבוה, שלשול, הקאה חוזרת והתינוקת הפכה ישנונית ואפטית. במוקד של קופה"ח נבדקה ע"י רופאה מומחית למחלות ילדים אשר התרשמה, לאור הממצאים הבולטים בבדיקה הגופנית ובבדיקת המעבדה, בחשד גבוה ומבוסס שמדובר בזיהום חיידקי הדורש טיפול אנטיביוטי בעירוי, ולצורך כך הופנתה בדחיפות לחדר המיון.
ואולם, למרות שהאבחנה של אלח דם חיידקי היתה "כתובה על הקיר" ובאופן מפורש גם נכתבה ע"י הרופאה המומחית שהפנתה את התינוקת למיון, הצוות הרפואי לא נתן לכך את המשקל הראוי, ובהתייחסות לא רצינית ואף מזלזלת ומבלי שהתייעצו בנסיבות עם רופא מומחה כמתחייב. הפעוטה שוחררה לביתה על מנת שתשוב כעבור פחות מ-24 שעות כשהיא במצב אנוש מחוסרת הכרה עם דלקת קרום המח ובשוק ספטי, מצב שדרש הנשמה מלאכותית וטיפול נמרץ.
לימים נותרה הילדה עם פגיעה נוירולוגית של 100% נכות שמתבטאת בפיגור שכלי, בלקוי שפתי ובחרשות דו צדדית שנובעים מדלקת קרום המוח בו לקתה ואשר לא טופלה בזמן כראוי.
ביהמ"ש במקרה הראשון שתואר לעיל שאל, האם הרופא במוקד בדק ובחן לעומק את הדברים? והשיב על כך; הרשלנות אינה מתבטאת רק באבחון שגוי של מחלה כי גם לרופא מותר כמובן לטעות. הרשלנות תתבטא באופן בו בירר/בחן/בדק הרופא את העובדות על מנת להגיע למסקנות הנכונות, לחקר האמת. ובמילים אחרות, האם ערך הרופא את הבדיקות הנדרשות באותן נסיבות כשהחליט לשלוח את הילדה לביתה.
SEO by start