כשמדברים במונחים של תאונות עבודה, בדרך כלל מתכוונים לחבלה חריפה הנובעת מתאונה. אך קיימת גם הכרה בפגיעות הנובעות ממיקרוטראומה. הכוונה לפגיעה ונזק שנגרמו כתוצאה מפעולות מתמשכות החוזרות על עצמן בקביעות. הנפגע נדרש להוכיח שהפגיעה הפיזית נעשתה טיפין טיפין ובאופן קבוע. יש המדמים את המונח למים המטפטפים על סלע שבסופו של דבר גורמים לשחיקה של האבן. גם נזק הנגרם כתוצאה ממיקרוטראומה עשוי להיחשב כתאונה.
הדוגמאות הבולטות של הכרה בתורת המיקרוטראומה והכרה בפגיעות גופניות, שנגרמו עקב פעולות חוזרות ונשנות כתאונות עבודה בביטוח הלאומי, הן פגיעות של סֱֱפּרים, המפעילים מספריים בתנועות חוזרות ונשנות ויכולה להיגרם להם נכות ביד, או מפעילי פטישי אויר רוטטים, שנגרמת להם פגיעה בגב.
מדוגמאות אלה ברור כי התחום הזה של המיקרוטראומה הינו מרוחק מעבודתם של הרופאים, שכן עבודתם הינה בד"כ מגוונת ועדינה. לכן חשוב לנו לדווח על הצלחת משרדנו בייצוג כמה רופאים, שסבלו נכות משמעותית עקב עבודתם, והמקרים הוכרו כתאונת עבודה, על פי תורת המיקרוטראומה.
במקרה אחד ייצגנו מנתח חזה ולב בכיר, שעבד כסגן מנהל מחלקה בבית חולים ידוע במרכז הארץ, ושביצע בכל יום, במשך שנים, 33 שנים למעשה, ניתוחי מעקפים במשך כשעתיים-שלוש שעות ביום.
במהלך הניתוח, היד השמאלית מחזיקה את העורק שאמור להתחבר ללב, בתנוחה קיצונית של מתיחת היד, תוך ביצוע תנועות קטנות, חוזרות ונשנות, של היד שאוחזת בעורק ומתקדמת עם היד השניה, שמפרידה את העורק מרקמת הגוף.
נדגיש כי בשל העובדה שמדובר בניתוחי לב, האחריות הכבדה המוטלת על כתפי המנתח, לא אפשרה לו אף שינוי, ולו קל ביותר מהתנוחה המסורבלת שנדרש אליה בידו השמאלית ובביצוע תנועות עדינות ומחושבות לאורך כל הניתוח. מצב זה גרם לגירוי חוזר ונשנה בתדירות גבוהה ולמשך זמן, תנוחה ופעולה שהובילה לנזק שהצטבר לו בכתף שמאל.
בחלוף השנים החל המנתח לסבול מכאבים ושינויים ניווניים בכתף השמאלית וממגבלה פיזית בתנועותיו, כך שלא יכל להרים את יד שמאל לגובה או לאחור. בנוסף, הוא סבל מחריקות ומכאבים בלילות שאילצו אותו לישון על צדו הימני בלבד.
לאחר מאבק ממושך שניהל משרדנו בבית הדין לעבודה, והבאת עדויות של חבריו לעבודה, החליט בית הדין למנות מומחה רפואי מטעמו, שקבע כי אכן הכתף השמאלית נפגעה כתוצאה ממנגנון המיקרוטראומה, ולבסוף המוסד לביטוח לאומי נאלץ להכיר בפגיעה של המנתח כ"תאונת עבודה".
יצוין כי זהו הישג אדיר והכרה משמעותית מאין כמותה בפעולות המנתחים במהלך עבודתם, שיכולות לגרום לפגיעות ולנכות.
מקרה נוסף הוא של אורולוג, שנחשף במשך שנים לקרינת רנטגן, בבדיקות אורולוגיות שמתבצעות תחת שיקוף רנטגן. הרופא טען כי בחדר הבדיקות שהוא ביצע את הבדיקות במשך שנים לא היה מיגון מתאים, להגן על גופו מפני קרינה, שכן חדר הבדיקות לא היה קרוב לחדרי הרנטגן, ולכן המיגון שניתן לו היה לוקה בחסר. כמו כן לא היתה בקרה על החשיפה, כמו שניתנה לעובדי רנטגן ורופאים שעובדים בצמוד לחדרי הרנטגן המקובלים.
לפי חישובי פיזיקאי, מומחה לקרינה, הראנו כי כמות החשיפה המצטברת של הקרינה במקרה זה עלתה עשרות מונים על הקרינה המותרת לעובדי רנטגן ולכן, חשיפה זו יכולה להביא למחלה קשה, כפי שלצערנו אכן קרה.
הביטוח הלאומי סרב להכיר במקרה, וטען כי לא הוכח קיומה של קרינה מצטברת לאורך השנים, אך מומחה רפואי, שמונה על ידי בית הדין לעבודה קבע כי זה המקרה המתאים לבחינת הצטברות הקרינה ועל כן מחלתו של הרופא הוכרה כתאונת עבודה.