האם אחראית מבטחת רכב לנזק שנגרם לעובר?

תביעה שהוגשה באמצעות משרדנו, ונסתיימה בפשרה ובה נדונה הסוגיה – האם אחראית מבטחת הרכב לנזק, שכפי שנטען, נגרם לעובר בהיותו ברחם אמו (בשבוע 22 להריון) ושהתגלה רק 8 חודשים לאחר הלידה?

נפגע המבקש לתבוע את נזקיו, חייב להוכיח קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו לו לבין האירוע הנזיקי שלטענתו גרם לנזק. כלומר, כי נזקיו נגרמו כתוצאה של האירוע ולא מכל סיבה אחרת. יסוד הקשר הסיבתי יכול שיעורר סוגיות מורכבות ולעתים הוכחת הקשר בין נזקיו של נפגע לבין אירוע מסוים אינה פשוטה כלל ועיקר.

דוגמא מרתקת לכך ניתן למצוא בתביעת קטין אשר הגשנו נגד מבטח הרכב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בהיותו ברחם אמו, בשליש השני להריון, נפגעה האם בתאונת דרכים ונגרם לה, בין השאר, שבר באגן. השבר אובחן קלינית ולא נעשה צילום רנטגן ישירות לאגן עקב הסכנה לעובר.

במהלך אשפוזה נבדק גם העובר על ידי ניטור הדופק וכן בדיקת אולטרה סאונד אשר אישרו שמצבו תקין. המשך ההיריון היה תקין ובדיקות נוספות, כמו סקירת איברים לא אבחנו בעיות התפתחותיות.
התינוק נולד בשבוע 42 בלידה רגילה. לאחר הלידה נערכו לאם צילומי רנטגן, והתברר כי היא סבלה בתאונה משבר מסובך באגן, שהתחבר עם עיוות העצמות. רק לאחר 8 חודשים מהלידה התברר כי הילד שנולד סובל מפגיעה מוחית, אשר הודגמה גם ב- MRI. כתוצאה מהפגיעה סובל הילד (כבן 7 היום) מפגיעה בתפקוד יד ורגל בפלג ימין של גופו, ללא פגיעה קוגניטיבית.

 

האם יש מקום לתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

הדילמה שבה אנו דנים הינה מאלפת – האם הנזק המוחי נגרם במהלך תאונת הדרכים או שמה ללא כל קשר לתאונה?

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי על נפגע המבקש לתבוע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים, להוכיח שקיים קשר סיבתי בין נזקיו לבין תאונת הדרכים, כלומר כי נזקיו נגרמו בשל התאונה ולא בגין סיבה אחרת כלשהי. במקרה זה צריך היה להוכיח כי שיתוק המוחין ממנו סובל הילד נגרם כתוצאה מתאונת הדרכים בה נחבלה אמו במהלך ההריון עמו, ולא בשל סיבה אחרת הקשורה למהלך ההריון או הלידה.

אין ספק כי האם נחבלה קשות בתאונה ודווקא נגרמו שברים בעצמות האגן, ממש בשכנות לעובר, אשר עשויים להסביר חבלת ראש ישירה לעובר ופגיעה מוחית כתוצאה מכך. ואכן, מצאנו דיווחים דומים בספרות המקצועית אותם הבאנו בכתבי הטענות.

לעומת זאת טענה חברת הביטוח כי מיד לאחר התאונה נבדק העובר ולא נמצאה פתולוגיה אצלו. ועוד טענה, כי לאחר התאונה קרתה תקלה בהתפתחות המח ונגרם הנזק. הספרות המקצועית מתארת מהלך דומה.

השאלה הרפואית-משפטית במקרים כגון אלו מוכרעת ככלל על ידי מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יקבע אם הנזק משני לתאונה או לא. לצד, שחוות דעת המומחה אינה נוחה לו, שמורה הזכות לחקירה נגדית, אך הפרקטיקה מלמדת שמומחה שמונה בדרך כלל מהווה את "ידו הארוכה" של בית המשפט ולא בקלות גורמים לו לחזור בו מחוות דעתו המקורית. קודם שנדבר על זהות המומחה נשאלת השאלה האם הרופא שימונה יהיה מומחה למיילדות, מומחה לנוירולוגיה של הילד או מומחה לטרטולוגיה (מומים בעובר).

מובן היה הן לתובע והן לנתבעת כי במינוי מומחה קיים סיכון לשני הצדדים ועל כן הדרך הראויה הייתה לסיים ההליך בפשרה הולמת, ואכן התיק הסתיים בפשרה של מעל מיליון שקלים, כולל סכומי התגמולים שמקבל ויקבל ילד במצבו מהביטוח הלאומי.