רופאים בתחום הרדיולוגיה עוסקים במגוון רחב של חולים- החל מתינוק בן יומו (לפעמים עובר טרם לידתו) ועד לקשיש וכולל דימות של כל המערכות בגוף. הדימות יכול לעשות בשיטות שונות כגון צילומי רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת (CT) על קול (אולטרסאונד) ותהודה מגנטית גרעינית (MRI). בשנים האחרונות הרופאים אינם עוסקים רק בפענוח ההדמיות אלא יותר ויותר עוסקים ברדיולוגיה פולשנית, כלומר דימות אברי גוף כאשר לגוף מוכנסים צנתרים, וכך מתבצעת ההדמיה ולעיתים אף טיפולים של ממש. הדימות מושפע רבות מהתפתחויות טכנולוגיות ומתפתח ומשתנה כל הזמן, דבר אשר דורש מהרופא הרדיולוג להישאר מעודכן.

לרוב "הצילום" עצמו נעשה על ידי טכנאי ופענוח הצילום נעשה על ידי רופא המתמחה ברדיולוגיה. הרופא הרדיולוג מקבל לידיו את הצילומים (כיום בעיקר דרך מדיה דיגיטלית – דיסק מחשב) ומבצע אבחנה רפואית באמצעות עיון בהם. לאחר מכן, מועבר האבחון שביצע הרדיולוג לרופא המטפל לקביעת המשך טיפול רפואי בהתאם לאבחנה שנתן הרדיולוג. מכאן, שישנה חשיבות רבה לאבחון הרדיולוגי נכון, שכן טעות באבחון יכולה להוביל למצב בו בעיה רפואית לא תטופל כלל או לא תטופל באופן הנכון. איחור באבחון ברדיולוגיה משמעו שהמצב הרפואי ממנו סובל החולה לא אובחן בהזדמנות האפשרית הראשונה ובעקבות כך הטיפול הרפואי לו הזדקק לא בוצע בזמן.

במידה והמאבחן סבור כי דרוש המשך ברור כזה או אחר  – בין על ידי אמצעי דימות אחרים או משוכללים יותר, או מצב רפואי הדורש טיפול דחוף – הוא חייב לציין זאת בטופס הפענוח, ולעיתים אף להפנות בדחיפות את החולה להמשך טיפול, או ליצור קשר מידי עם הרופא המטפל.

יש חשיבות רבה להשוואה בין בדיקות שנעשו בעבר ובין המצב לפי הבדיקה הנוכחית, כיון שלהתפתחות הממצאים – או חוסר ההתפתחות – יש משמעות רפואית ברורה, שחייבת להיות בפני הרופא המטפל.

אנו נתקלים במשרדנו בבעיות רבות כאשר פענוח הבדיקה הראשוני עוד במיון בית החולים למשל, מבוצע ע"י מי שאינו מומחה תורן לדוגמא, ורק לאחר מספר ימים מבוצע הפענוח הסופי. פעמים רבות אנו נתקלים בשוני בין הפענוח הראשוני לבין הפענוח של המומחה.

בתביעות בגין איחור באבחון או טעות באבחון לרוב רופא המשפחה הינו הראשון בשרשרת המטפלים שכן בדר"כ התלונות הראשונות של החולה מגיעות לפתחו- לא ברור לי מה רוצים לומר? – . כמו כן, כידוע גם רופאים מקצועיים מפנים חולים לבדיקות הדמיה. במקרים רבים, אנו נתקלים ברופאים אשר הפנו את החולה לבדיקות הדמיה והתוצאה הסופית אינה מועברת לחולה או לרופא שהפנה אותם לבדיקה. פעמים רבות, הבדיקה מונחת על שולחנו של רופא המשפחה או הרופא המקצועי והוא לא שם ליבו אליהם. ישנם מצבים בהם הרופא לא מפנה במועד לביצוע בדיקות דימות רפואי. לרוב על הרופא המפנה לבדיקה לציין בהפניה לשם מה ההפניה, כלומר, את מצבו הקליני של החולה ואת חשדו של הרופא המטפל, וכך הרדיולוג המפענח יכול "להתכוון" ביתר מאמץ לחשדו של הרופא המטפל, ומכל מקום לבדוק אם יש התאמה בין המצב בדימות ובין המצב הקליני שמצא הרופא המטפל בבדיקתו. הרופא המפנה לבדיקה לבצע מעקב אחר מצבו הרפואי של החולה לרבות בחינת הבדיקות אותן מבצע החולה וכן המשך הטיפול המתחייב מהן.

בנוסף, רשלנות רפואית באבחון יכולה להתרחש במהלך ההדמיה עצמה. ברדיולוגיה פולשנית למשל, ישנן בדיקות שנעשות בצנתורים, לדוגמא צנתור כלי דם אשר במהלכן יכולות להתרחש בעיות רבות. גם במהלך בדיקות הדמיה "שגרתיות" יכולות להתרחש תקלות שאינן צריכות לקרות, כמו רגישות לחומר הניגוד, שמוזרק בחלק מהבדיקות ואי טיפול ראוי בתגובה של החולה לכך; ואף נתקלנו במקרים של נפילות ממיטת הבדיקה, פגיעה מחפץ מתכתי בהפעלת MRI ועוד.

דוגמא לתביעות בנושא האיחור

אדם שסבל מסרטן ריאות, שהודגם בצילום ריאות שעבר לפני ניתוח כירורגי (צילום שגרתי שעובר כל חולה כמעט לפני ניתוח גדול) – הרופא הרדיולוג לא אבחן את הגידול וכך התעכב הטיפול בו בכשנה תמימה, דבר שהביא למותו המוקדם. התקבל בפשרה פיצוי משמעותי.

אישה שסבלה מסרטן שד שהודגם בממוגרפיה במקום שבו נמוש גוש בשד, אלא שהממוגרפיה פוענחה בטעות כתקינה. על כן האישה לא הופנתה לבדיקות נוספות כמו אולטרה סאונד או ביופסיות. כך הוחמצה האבחנה עד אשר הגידול בא לידי ביטוי פיזי של ממש, בעוות מראה השד, שאז בוצעה שוב ממוגרפיה, ובאחור של שנה ומחצה התגלתה המחלה. האחור הביא לטיפולים דרסטיים מאוד, שהצריכו כריתת השד, טיפולים קשים מאוד שבהם עצמם ישנם סיכונים וסיבוכים. האישה סבלה מתוצאות הטיפולים (פגיעה במערכת הלימפתית ועוד) והוגבלה מאוד בתפקוד היום יומי שלה. התיק הסתיים בפשרה בתשלום סכומים משמעותיים ביותר.

מאמרים קשורים