מדובר בתביעה ייצוגית שהגיש משרדנו והתבררה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
התובעת אשר יוצגה על ידי משרדנו טענה כי חברת "תרימה" ייצרה, שיווקה ומכרה תרופה לשיכוך כאבים בשם Celcox, חרף ידיעתה על סיכונים קרדיו-וסקולאריים שעלולים להיגרם לנוטלים את התרופה לאורך זמן. לטענתה, סיכונים אלה היו ידועים או היו צריכים להיות ידועים לחברת התרופות כבר משנת 1999, אך רק בשנת 2005 התפרסמה אזהרה בדבר הסכנות בשימוש ממושך בתרופה.
התרופה Celcox היא תרופה "גנרית" (המתאימה בהרכבה הכימי) לתרופה "סלברה" המיוצרת על ידי חברת "פייזר" העולמית. זו תרופה שדומה במנגנון פעולתה לתרופה אחרת לשיכוך כאבים, ה-VIOXX, שכידוע כבר הורדה מהמדפים. בתביעה הייצוגית שהגשנו ביחס לתרופה סלברה, הושגה פשרה עם חברת "פייזר" העולמית.
התביעה נגד "תרימה" המשיכה להתנהל לאחר שהושגה הפשרה עם חברת "פייזר" ובמסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה מטעמו בתחום הראומטולוגיה. התובעת ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון ב-רע"א 1798/10 פ.י נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ, בטענה כי יש למנות דווקא מומחה מתחום הפרמקולוגיה (רוקחות), והדגישה כי קיים חשש ממשי לניגוד עניינים במינויו של מומחה מתחום הראומטולוגיה. זאת כיוון שאין מחלוקת כי מרבית הרופאים בתחום זה, ואף המומחה שמונה על ידי בית המשפט המחוזי, רושמים או רשמו למטופלים את התרופה העומדת בבסיס התביעה. עובדה זו אף אושרה על ידי המומחה שמונה בפועל.
התובעת טענה כי אם יקבע המומחה שימונה שאכן יש ממש בטענותיה – כלומר כי המידע בדבר הסיכונים הגלומים בתרופה היה ידוע כבר משנת 1999 – הרי שהוא חושף עצמו לתביעות רשלנות בגין רישום התרופה. זאת כיוון שהחובה לברר, אם בתרופה מסוימת שהרופא רושם לחולה יש סיכון לחולה, חלה גם על הרופא עצמו. כך, אנו טוענים כי כבר משנת 1999 הייתה ספרות רפואית, ממנה ניתן ללמוד כי קיימים סיכונים קרדיו-וסקולאריים בתרופה. משמעות הטענה היא, שכל ראומטולוג שרשם את התרופה ואשר ימונה כמומחה בתיק זה, נמצא במצב של ניגוד עניינים מובנה.
בית המשפט העליון (כב' השופט כתוארו אז, כיום נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס) קיבל את עמדתנו, ופסק כי בנסיבות אלה מתעורר חשש ממשי כי מומחה מתחום הראומטולוגיה לא יוכל ליתן חוות דעת אובייקטיבית בעניין המידע הרפואי שהיה קיים בתקופה הרלוונטית לתובענה ביחס לסיכונים הגלומים בשימוש בתרופה.
לפיכך, ביהמ"ש העליון השיב את המקרה אל ביהמ"ש המחוזי על מנת לבחון את האפשרות שהמומחה שימונה מטעם בית המשפט במקרה זה יהיה מתחום הפרמקולוגיה.
בהמשך להחלטה האמורה, הציעו הצדדים מספר מומחים אפשריים, כולם בתחום הפרמקולוגיה. התובעת התנגדה למינוי מומחה מסוים, לאחר שבאי כוחה במשרדנו התייעצו עמו באשר למומחים שיוכלו לחוות דעתם בתביעה וכן לגופה של התביעה. למרות זאת, בית המשפט המחוזי מינה את אותו המומחה.
לאחרונה, ב-רע"א 8335/10 פ. י. נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ,קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט כתוארו אז, כיום נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס) את התנגדותנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שעניינה מינוי המומחה. נפסק כי לפי תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, מומחה שיעץ עצה או חיווה דעתו לאדם בעניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו עניין. אומנם, בדרך כלל מועלית טענה זו על ידי הצד שלא בא במגע מוקדם עם המומחה שמונה, ואולם התקנה חלה גם מקום בו מי שהתייעץ עם המומחה בעבר הוא שמעלה את ההתנגדות למינויו.
כך, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שימנה מומחה אחר.
SEO by start