אנו מייצגים מקרים בהם נגרם נזק חמור ביותר, שניתן היה למנוע בקלות, בהם החולים נחנקו למרבה הצער באשמת הצוות "המטפל" מחוסר ידע כיצד יש לפעול. האסונות קרו כתוצאה מחסימת קנה הנשימה של החולים ע"י קריש דם שהתפתח כסיבוך לאחר ניתוח בצוואר או לאחר חבלה חדה בצוואר. מבין החולים, אלה שנותרו בחיים נשארו עם נזק קשה למח שלא קיבל חמצן, ולשוא.

תלונה של חולה על קושי בבליעה או בנשימה לאחר ניתוח צוואר כלשהו, בין אם מדובר על ניתוח בעורק התרדמה בצוואר, ניתוח בבלוטת התריס או ניתוח בעמוד שדרה צווארי בגישה קדמית, או לאחר חבלה חדה לצוואר, חייב מיד להחשיד להתפתחות המטומה (קריש דם) ברקמות הצוואר, שלוחצת על קנה הנשימה וחונקת את החולה.

 מדובר במצב חירום רפואי הדורש אבחון וטיפול מיידי.

אחת מהזכויות המרכזיות של החולה (מעבר לזכות לקבלת מידע או לסרב לקבל טיפול) הינה לקבל טיפול הולם במצב חירום רפואי.

נציג להלן כמה מקרים שייצג משרדנו:

1. גבר כבן 60 שנותח בעורק הקרוטיס (עורק התרדמה) בצוואר הקדמי, בשל חסימה חלקית של העורק, ונפטר לאחר שנחנק כתוצאה מדימום חריף בצוואר טרם שהספיק הצוות לפתוח את נתיב האויר. במקרה זה, החולה נותח כמקרה אלקטיבי/מתוכנן. 

מספר שעות לאחר הניתוח התלונן המנוח על קושי בנשימה שזוהה מידית על ידי הצוות הרפואי כדימום בצוואר. לפי גיליון החולה, הצוות התרשם שמדובר בקוצר נשימה גובר והורה להכניס את המנוח לניתוח מיידי לפתיחת נתיב אויר וניקוז קריש הדם, ולכן הורד חזרה לחדר ניתוח "בדחיפות". מדובר בניתוח חירום, על פי כל הגדרה, שכן החולה נחנק מלחץ של המטומה (קריש דם) שלוחצת על קנה הנשימה, עד אשר נתיב האוויר נחסם לחלוטין והחולה עלול למות מחנק.

ואולם, בשל חוסר תגובה הולמת של הרופאים החולה שהה בחדר ההתאוששות עוד כארבע שעות במהלכן לא השכילו לטפל במנוח. ברם, כאשר כבר נלקח המנוח (באיחור רשלני שאין לו הסבר) לחדר הניתוח לא ניתן היה לבצע אינטובציה (החדרת צינור = טובוס) לקנה הנשימה לצורך הנשמתו, מאחר והקנה נחסם ע"י ההמטומה (קריש הדם).

מהתיעוד עולה כי החולה לא נשם ולא היה מונשם במשך דקות ארוכות!! המקרה טופל באופן כושל ורשלני בסיבוך ניתוחי ידוע, ע"י צוות לא מיומן שחרג מסטנדרט רפואי מקובל והוביל לנזק מוחי אנוקסי (העדר אספקת חמצן).

רק לאחר שאירע המקרה הנדון, נודע לנו כי נכתב "פרוטוקול טיפולי להיערכות במצבים אלה" שנוסח ע"י מנהל הסיכונים של בית החולים. המומחה הרפואי מטעם התובע קובע, כי נוהל זה מוכר והינו ה STANDART OF CARE.. "אלה הם לא מצבים חדשים" המטומה לוחצת בצוואר ושליטה על "דרכי נשימה קשים או מאוימים" הינם מצבים הידועים למומחים בתחומם מזה עשרות שנים ונידונים בספרות הבסיסית".

2. גבר כבן 65 נותח בגישה קדמית בצוואר בשל פריצת דיסק בעמוד שדרה צווארי. לאחר הניתוח התלונן על קושי בנשימה וקושי בבליעה. לא אובחנה המטומה בצוואר כמתחייב והחולה נחנק ונותר עם נזק מוחי קשה ביותר. הצוות הרפואי לא התייחס לתלונותיו ולא זיהה אותן כמצביעות על התפתחות המטומה באזור הניתוח. אמנם נרשמה פקודה ביום למחרת הניתוח לבצע הדמייה של הצוואר שעשויה הייתה לאבחן את קריש הדם, אך הוראה זו לא בוצעה. כעבור יומיים לאחר הניתוח, למרות תחנונים של אשתו וילדיו שישאירו אותו יום נוסף להשגחה, התובע שוחרר לביתו מבלי שנבדק ע"י רופא תורן או רופא בכיר ומבלי שהוסברו לו  שבין הסיבוכים האפשריים לאחר ניתוח צווארי עלול להיוצר דימום שיגרום לתלונות כאמור לעיל – מצב המחייב חזרה מיידית לביה"ח.

בביתו המשיך להתלונן על קושי בבליעה ובנשימה אך סירב להתפנות לביה"ח בטענה שלא עמד בקריטריונים שצויינו בדף שעימו נשלח לביתו. למחרת שחרורו נכנס החולה לחדר המיון כשהוא הולך על רגליו וסובל ממצוקה נשימתית קשה שהתבטאה בסטרידור (קולות "שריקה" בכל נשימה), מצב המעיד על היצרות קשה של דרכי האויר העליונות.

למרות זאת, הוא לא טופל מיידית אלא המתין דקות ארוכות עד לקבלת טיפול. רק בהתערבות בנו שתפס אח בחדר המיון ממש ביד, הוכנס לחדר ההלם, על רגליו, קרס כעבור זמן קצר, ולמעשה נחנק, שכן לא הצליח לנשום. הצוות הרפואי לא זיהה כי מדובר בהמטומה צווארית שחוסמת את דרכי הנשימה.

רק כאשר הגיע רופא א.א.ג שהיה במקום מרוחק מהמיון, לאחר דקות ארוכות, הוא פתח את סיכות הניתוח והוציא את ההמטומה, למרבה הצער מאוחר מדי ולאחר שהנזק למח כבר נגרם. כתוצאה מהמחדל זמן ממושך לא הגיע חמצן למוחו של התובע דבר אשר גרם להיותו סיעודי לחלוטין, מעורפל הכרה עם תקשורת מינימלית ומשותק בארבע הגפיים ללא שליטה על הסוגרים.

3. גבר בן 34 נחבל בצוואר ממכשיר חד. בבדיקה במלר"ד היו מימצאים שהחשידו לנזק בדרכי הנשימה העליונות. החולה הועבר למחלקת הדמיה לביצוע סדרה של צילומים שהדגימו דימום פעיל, והוא הועבר לחדר ניתוח. הדימום (קריש הדם) כבר חסם את קנה הנשימה באופן חלקי (כך שהחולה עדיין נשם בכוחות עצמו) אולם החולה קיבל ברשלנות תרופה משתקת שרירים, ולכן הפסיק לנשום. למרבה הצער, האינטובציה נכשלה, היות וקנה הנשימה שהיה חסום חלקית היה מוסט ע"י הדימום, והצוות לא הצליח להחדיר צינור לקנה ולהנשים את החולה במשך דקות ארוכות, במהלכן לא הגיע חמצן למוח, ונגרם נזק מוחי אנוקסי קשה.

דיון:

המקרים שתוארו הינם טרגדיות שאסור שיקרו, הגורמות נזק מלבד לנפגע גם להרס למשפחות של החולים שנפגעו. ניתוחים בגישה קדמית בצוואר נעשו בימינו ניתוחים שכיחים למדי. נכון שסיבוכים כפי שתוארו לעיל אינם שכיחים אך קיימים באחוזים בודדים. אלו מצבי חירום מסכני חיים שיש לפעול בהם במהירות רבה.

הבעיה הראשונה היא זיהוי הסיבוך. כאן כושל הצוות הרפואי, שיתכן ואינו מנחה בפקודות ברורות את הרופאים הצעירים ואת הצוות הסיעודי כיצד להתיחס לתלונות שתוארו למעלה. הסיטואציה היא כזו – המנתח לאחר שוידא שהחולה בסדר פונה לדרכו. מרגע זה ואילך החולה נתון לחסדיו ולמיומנותו של הצוות הסיעודי שברגע שיזהה התלונות יזעיק בהול צוות החייאה, את הרופא המנתח או את הרופא הצעיר בתורנות.

בספרי הלימוד של הרופאים המנתחים את הצוואר כתוב מפורשות:

לאחר ניתוח קדמי בצוואר יש לעקוב בנוסף לרוטינה גם אחר סימנים: להתפתחות המטומה בצוואר, לקשיי נשימה, לקושי בבליעה, ולסטיה של קנה הנשימה.

במידה ומזהים בבדיקה המטומה משמעותית עם הפרעה לנתיב האויר יש לעיתים לפתוח את פצע הניתוח היכן שנמצא החולה ולנקז ההמטומה, ואח"כ לפתוח נתיב אויר.

אנחנו עורכי הדין, בכל הכבוד, נוסיף כי על הרופאים המנתחים לערוך השתלמות והרצאות לצוות הרפואי הצעיר ולצוות הסיעודי בנושא זה.

על המנתחים לכתוב פקודות מפורשות לכל חולה שמנותח בצוואר מלפנים למעקב צמוד כפי שצוין בספרים של הרופאים. כך, שתלונות על קושי בבליעה ו/או בנשימה לאחר ניתוח כנ"ל יעלו החשד ויקדמו האבחנה.

מיד לאחר בדיקת החולה ואבחון ההמטומה בצוואר הקדמי, שמירת נתיב אויר בשלב מוקדם היא המפתח. רק אחר כך יבוא תור הניקוז.