אצל המנוח, בן 70 בעת המקרה – שעבד גם לאחר גיל הפרישה כמוכר בחברה ותפקד באופן מלא ועצמאי – התגלתה מפרצת באבי העורקים הבטני, בקוטר 5.1 ס"מ, בבדיקה אקראית.

מעקב כירורגי במשך שנה, ללא שינוי בסימנים הקליניים, העלה גדילה הדרגתית, ללא הרחבה משמעותית וללא סימני קרע של המפרצת – על כן הומלץ המשך מעקב.

בינואר 2013 הגיע המנוח להערכת המפרצת בבי"ח כרמל שם נרשם קוטר המפרצת באופן שונה ממסמך למסמך, ואף נרשם כי המנוח במעקב במשך שנתיים (חרף העובדה שמדובר היה בשנה אחת בלבד). למנוח הומלץ לעבור ניתוח דחוף לתיקון המפרצת באמצעות תותב.

בשובו מבית החולים מסר המנוח למשפחתו כי נמסר לו שללא ניתוח המפרצת עלולה להתפוצץ, וכי מדובר בניתוח פשוט, שיומיים לאחריו הוא כבר ישתחרר לביתו. המשפחה ניסתה להניא את המנוח מלבצע את הניתוח, בשל חתונת הבן הקרובה, אך המנוח היה איתן בדעתו שהניתוח המומלץ דחוף ואחרת חייו יהיו בסכנה.

4 ימים לאחר ההערכה הניתוחית התאשפז המנוח בביה"ח לביצוע הניתוח. למרבית הצער, בעת הניתוח, כאשר הונח התותב, שאמור להיות מונח בתוך המפרצת כשקצהו העליון מתחת עורקי הכליות, "קפץ" לפתע התותב מעל עורקי הכליה באופן שחסם לגמרי את זרימת הדם לכליות. כפי שמוסבר בחוות הדעת של המומחה לכירורגיה וכלי דם מטעם התובעים, בשלב כלשהוא כנראה במהלך ניסיונות השחרור של התותב התקוע החל דימום מאסיבי קרוב לוודאי מפגיעה במפרצת. המנוח איבד דם רב, ועבר ניתוח גדול וקשה כולל פתיחת בטן מלאה ומעקפים לכלי הדם שנפגעו.

בנוסף, בסיום הניתוח, ובניגוד לפרקטיקה המקובלת, נסגרה בטנו של המנוח. דבר זה הוביל להופעת איסכמיה של המעי למחרת הניתוח, מה שהוביל לניתוח שני, במהלכו נכרת חלק מהמעי והבטן נסגרה בשנית. בהמשך, עבר המנוח שני ניתוחים נוספים, שלאחר האחרון שבהם, הניתוח הרביעי במספר – שוב נסגרה הבטן.

כאמור בתביעה, נוכח הנסיבות הרפואיות של המנוח ניתוח הנחת התותב היה מיותר ובוצע באופן לקוי. בין היתר, נקבע בחוות הדעת מטעם התובעים כי המפרצת היתה בגודל ובמצב שדרש המשך מעקב בלבד, כי המנוח היה בדרגת סיכון גבוהה לניתוח, כפי שגם קבע מרדים מבי"ח כרמל בעת ההערכה לניתוח, ושמדובר בניתוח שהסבירות לפגיעה ממנו גדולה מהסבירות לתחלואה או החמרה של המפרצת. כן הודגש כי בניתוח אירעה פגיעה קשה שלאחריה ניתן טיפול לקוי , כולל סגירת הבטן פעם אחר פעם תוך גרימה והחמרה של תסמונת מדור בטנית, שהחריפה את נזקיו ומצבו של המנוח.

בהמשך לאירועים שתוארו, נותר המנוח מאושפז במצב קשה בטיפול נמרץ, עם פגיעה פטאלית בכליות, ופגיעה קשה במע' העיכול, כשהוא חשוף לזיהומים קשים – ועד למותו בטרם עת כעבור חודשיים וחצי של סבל רב ומיותר, ולשווא.